הים תמיד שקט- פרק 11

אחרי החיבוק הארוך עם ירדן חזרנו שנינו לכיתה. כולם הופתעו שנכנסנו לכיתה ביחד. הילדה החדשה והילד המקובל, שילוב מנצח. לא עניינו אותי העיניים שכוונו אליי, פשוט הלכתי והתיישבתי ליד גל להמשך השיעור. היא כמובן שאלה אותי לאן אני נעלמת כל הזמן ואני רק אמרתי לה שלא נעים לי להיכנס בינה לבין החברים שלה. והיא אמרה שאני ממש לא צריכה להרגיש לא נעים, ושהיא לא רוצה שאני אהיה בודדה. אני אמרתי לה " תאמיני לי, אני לא בודדה ". היא רק כתבה חיוך על הדף בו דיברנו והמשכתי להקשיב בשיעור. הסתכלתי על ירדן כמה פעמים, ראיתי שגם הוא פוזל לכיוון שלי. חייכתי אליו הוא חייך אליי.
האמת שאני מפחדת להתחיל להרגיש משהו, אבל ברגע שאני אדע שאני מתחילה להרגיש, משהו אם זה יקרה, אני לא רוצה להדחיק את זה ולנסות להעלים, זו תחושה נוראית שאין לי טעם להיכנס אליה. הרי אני חושבת שאני יודעת מה הוא מרגיש, אם אני ארגיש אותו דבר אין לי סיבה לא לפתוח את זה.
על השולחן שלי הונח פתאום פתק. גל נתנה לי אותו ואני פתחתי אותו.
אם יש דברים שאני שונאת, ואני לא שונאת דברים, זה פתקים בשיעור. קודם כל מי שמעביר אותן אחד מהשני עלול להיתפס, ובית אפשר לדבר על אותם דברים בהפסקה אחרי זה. אני כל כך רוצה לעשות רושם טוב על המורים, אני לא רוצה שיחשבו שאני חוליגנית או משהו. אני בסה"כ ילדה שקטה, אף פעם לא מפריעה ולא מרגישה נעים אם במקרה היא מדברת בשיעור. אז אפילו פתק הוא הסחת דעת בשבילי.
פתחתי את הפתק.
" יש לי משהו לתת לך בהפסקה, ירדן " הוא כתב. הסתכלתי עליו והוא חייך אליי חיוך גדול, אז חייכתי חזרה.
כשהסתיים השיעור יצאתי מהר לשירותים כי כמובן שגם לא נעים לי לצאת לשירותים באמצע שיעור. גם כדי לא למשוך יותר מידי תשומת לב כשאני יוצאת לכיתה. סיימתי את מה שהייתי צריכה לעשות ויצאתי משם. פתאום הרגשתי שמשהו לא עליי. הטבעת.
יש לי טבעת, טבעת שאמא קנתה לי ישר אחרי שאבא מת. טבעת כזו מאוד מאוד עדינה, פשוט כי היא רצתה שיהיה לי תכשיט על היד. אין לה איזה משמעות, גם לא לצבע ולא כלום, אבל הטבעת הזו לא עוזבת לי את היד. אני אוהבת להסתכל עליה לפני שאני הולכת לישון כשהיא נשארת לי עדיין על היד. היא מרגיעה אותי. אני אפילו מדברת אליה לפעמים.
טסתי לכיתה וחיפשתי אותה בתיק ועל הרצפה ולא מצאתי. טסתי למגרש וחיפשתי אותה איפה שאני וירדן ישבנו. זה גם לא היה שם. חשבתי אולי זה במקרה אצל ירדן, אולי במקרה זה נפל לי וזה הדבר שהוא רוצה לתת. אז עכשיו חיפשתי את ירדן ולא את הטבעת.
מצאתי אותו עומד ליד הלוקרים, הוא עמד שם עם החברים שלו ולי לא היה נעים להפריע. הוא קלט אותי בשנייה, אמר משהו לחברים שלו ובא ישר אליי.
" מצאת במקרה את הטבעת שלי? " אמרתי לו מתנשפת.
" לא, למה איבדת אותה?" הוא שאל.
" כן, אוף, אני חייבת למצוא אותה מצטערת " אמרתי וסובבתי לו את הגב.
" חכי " הוא אמר ותפס לי את היד, " אני אעזור לך לחפש אותה ".
" לא לא זה בסדר, אל תטריח את עצמך. רק, מה רצית לתת לי? " שאלתי.
" קחי, זה בשבילך " הוא אמר והושיט לי נייר, " פשוט תקראי את זה, אני לא צריך להסביר יותר " הוא אמר, נתן לי נשיקה על הלחי ופנה חזרה לחברים שלו. אני רק חייכתי חיוך גדול והסתובבתי ישר אחורה. המשכתי לחפש את הטבעת, להסתכל על הרצפה אולי היא במקרה שם. התנגשתי במשהו.
הרמתי את הראש ומולי עמד ליעד מחייך. " זה שלך נכון? " הוא אמר והראה לי את הטבעת.