מפגש עם סלבריטי[= פרק 14

דפקתי על הדלת.היא היתה גדולה,ממש גדולה.הבית עצמו היה גדול.ג'סטין היה מסודר.
משרתת פתחה לי את הדלת.משרתת!היא חייכה אלי ואמרה:"שלום.מי את?"
"אני איזבל,אני ידידה של ג'סטין."אמרתי בחיוך חלוש.
"בואי,כנסי.אני אקרא לג'סטין."
נכנסתי והתישבתי על הספה.היא גם היתה גדולה.ניחשתי שג'סטין אוהב דברים גדולים ומפוארים.
אחרי כמה דקות ג'סטין הופיע עם בוקסר וגופיה.הוא שאל אותי:"מה את עושה כאן?"
"באתי לדבר."
"על מה?"
"אתה לא יכול להתעלם ממה שקרה."
"רוצה לראות?"
"לא.אני רוצה שנחזור להיות ידידים."
"אם אני לא חבר שלך אני לא רוצה שום קשר איתך."
"ג'סטין…"אמרתי המומה.
"לא!הגיע הזמן לשים לזה סוף!נמאס לי מהמשחקים שלך!נמאס מהתירוצים שלך!או שאת חברה שלי או שאת עפה לי מהחיים!"
"בדרך הזו אתה בחיים לא תשיג אותי."אמרתי בקול רועד.
"אז את לא רוצה להיות חברה שלי?!"
"אני רוצה אותך בתור ידיד."
"אני לא רוצה להיות ידיד של הבחורה שאני אוהב!"
אומנם לא רציתי לעשות את זה אבל ידעתי שאני אוכל לחיות בלעדיו.
הוא הביט בי וחיכה.העינים שלו,העינים שכל כך אהבתי,דחקו בי.המשכתי לשתוק.ידעתי שהוא לא יעזוב את העניין עד שאני לא אסכים להיות חברה שלו.לפתע צץ בי רעיון.
שאלתי:"אם אני אהיה חברה שלך,אחרי שניפרד,אנחנו נחזור להיות ידידים?"
הוא חשב קצת ואמר:"אם תרצי."
"אני ארצה."אמרתי בביטחון.
"אז אחרי שניפרד נהיה ידידים.אבל רק אם נהיה קודם חברים."
"ואתה מבטיח שלא תעשה משהו שאני לא ארצה?"
הוא התיישב לידי ולקח את כפות ידי,הביט בעיני ואמר:"אני מבטיח,אני נשבע,שאני לא אעשה שום דבר שלא תרצי.נעשה את זה לאט.נעשה את זה בדרך שלך."
הורדתי את מבטי,לא יכולתי לראות את מבטו המתחנן.ידעתי שאם אני אגיד לו כן אני אסבול.אבל אם אני אגיד לו לא אני עוד יותר אסבול כי הוא לא יהיה לידי.
רציתי להיות רק ידידה שלו אבל הוא לא רצה.רציתי להיות איתו ולא לאהוב אותו בצורה הזו ושהוא לא יאהב אותי בצורה הזו.אבל אלוהים לא שמע אותי.אלוהים שמע אותו.
"בסדר."אמרתי.
הוא שמח.אני לא.הוא חייך.אני לא.הוא רצה נשיקה.אני לא.הוא רצה חיבוק.אני לא.אבל מה יכולתי לעשות?הרי אנחנו חברים.רשמית.אני לא מאמינה.הדבר היחיד שהיה טוב בכל הסיבוך הזה היה שיכולתי לבלות זמן עם ג'סטין.הבעיה היתה שהוא היה יותר מדי…דבוק.הוא כל שניה היה לידי.דואג,אולי מפחד.מפחד שאני אברח.אל תחשבו שהאפשרות הזו לא עלתה לי בראש.היא עלתה המון פעמים.
עלינו לחדר שלו.הוא היה ענק.ישבנו על המיטה שלו ודיברנו.הוא סיפר לי שהוא אהב אותי כבר מהפעם הראשונה שנפגשנו.חייכתי אליו ואמרתי שאני שמחה.אבל לא הייתי שמחה.משהו היה שונה.הוא לא היה אותו הג'סטין שהכרתי.הוא לא היה נינוח.או קליל.או צנוע.הוא לחץ עליי.הוא אמר שהוא לא יילחץ עלי.אבל מה זה אכפת.הרי אני חברה שלו ואני חייבת אפילו לנסות לאהוב אותו.אני חייבת להבין שכל הדברים האלה שהוא עושה זה מתוך אהבה.אבל למה הוא כל כך אוהב אותי?למה הוא לא יכול לאהוב מישהי אחרת?מישהי שהיא לא אני.מישהי שהחיים שלה מושלמים.מישהי שמתאימה לו.אני לא מתאימה לו.אף פעם לא הייתי מתאימה.אף פעם לא רציתי להתאים.היה לי נוח להיות ידידה וזהו.היה לי נוח לדבר איתו כמו עם ג'יימס רק שלפעמים הוא היה אומר לי כמה הוא אוהב אותי והייתי מרגישה קצת לא בנוח וזורמת.אבל עכשיו הוא היה חונק.הוא אפילו ניסה לנשק אותי.הרגשתי בחילה.אני חבר שלו.אסור לי להרגיש בחילה כשהוא מנסה לנשק אותי.אני צריכה להרגיש ברת מזל.אני צריכה להרגיש שיש לי מזל.הרי אני חברה של ג'סטין ביבר!
יצאתי מהבית שלו והתחלתי להסתובב בחוסר מעש.לפתע הרגשתי יד על כתפי.הסתובבתי וראיתי את שון.הוא חייך אלי.
חייכתי חזרה.הוא אמר:"היי.חשבתי שאני לא אראה אותך יותר."
הסמקתי.הוא ליטף את הלחי שלי בעדינות אין סופית.זה היה נעים.הסמקתי עוד יותר.
אמרתי:"קיוויתי לראות אותך."לא ידעתי שזה נכון עד שאמרתי את זה.
"אני שמח."
"גם אני.מאוד."
"ספרי לי על עצמך."הוא ביקש.
סיפרתי לו על בית היתומים,על אמא שלי,על התאונה,על ג'יימס,וגם על ג'סטין.
כשסיימתי הוא שאל:"אתם חברים?"
"כן."רציתי לומר לצערי הרב אבל ידעתי שזה אסור.
"חבל."
"למה?"
"כי את בחורה נהדרת שלא צריכה אותו בכלל."
"תודה,אבל…אני כן צריכה אותו."
"למה?"
"כי אני לא יכולה לחיות בלי השיחות שלנו.אני לא יכולה לחיות בלי הדברים הקטנים שלנו.אני לא יכולה לחיות בלעדיו."
הוא נראה קצת מבואס.כאילו הוציאו את כל האויר ממנו.ראיתי איך השתנה לו המצב רוח כשדיברתי על ג'סטין.הוא לא אהב אותו.
משהו בידידות שלי עם שון הזכירה לי את הידידות שלי עם ג'סטין.לפחות את הידידות שהיתה.היה לנו את אותם השיחות.הוא הגיב בצורה דומה.הוא חשב בצורה דומה.הוא התנהג בצורה דומה.אבל הוא גם לא לחץ.הוא היה קליל.הוא היה נינוח.הוא היה התחליף שלי לג'סטין הידיד.