סיפור על וואן דיירקשן (ללא שם בנתיים) פרק ראשון

"כל נוסעי טיסה 443 ללונדון,מתבקשים להגיע לשער B3.העלייה למטוס תחל בעוד מספר דקות" אמרה אישה במערכת הקריזה בשדה התעופה."בואו מהר! זאת הטיסה שלנו" בראד אמר."טוב תירגע..אמרו שהעלייה למטוס תתחיל רק עוד כמה דקות..מה הלחץ?!" אמרתי "אמה סתמי אנחנו נפספס את הטיסה" בראד ירה בחזרה. קמתי מהכיסא והלכתי אחריו. צעדיו היו גדולים ומהירים,ניסיתי להדביק אותם וללכת בקצב שלו ללא הצלחה. "תרגיע! אנחנו נוסעים לחופשה!!" אמרתי לו. "אין לך מושג למה אני הולך מהר נכון?!" הוא אמר. "לא..למה קרה משהו?" אמרתי בטון מפוחד. "את הרי יודעת שבעוד מספר דקות יתחילו מליוני אנשים לרוץ אחרינו! את אחת השחקניות,דוגמניות הכי מפורסמות בעולם! את יודעת מה קורה כשיש מלא אנשים! הם יתחילו להצטלם איתך ולבקש חתימות.." הוא אמר כשפרצופו מאדים מרגע לרגע. "אוקיי חבר מזויף שלי…בוא..". הגענו לשער B3 נעלינו למטוס. " איפה אתם צריכים לשבת?" שאלה אותנו דיילת נחמדה "אממ בשורה 1 בכיסאות A ו B" אמרתי . הדיילת התקדמה לכיוון המדרגות שהיו במטוס וסימנה לנו לעקוב אחריה. "הינה המקומות שלכם. אם תצטרכו משהו תיחצו על הכפתור פה בצד. כשההמראה תסתיים ,נתחיל בהקרנת סרטים והגשת אוכל. טיסה נעימה" אמרה הדיילת חייכה חיוך מתוק וירדה למטה לעזור לשאר הנוסעים. "וואו איזה מטוס גדול" בראד אמר. המטוס באמת היה גדול. הוא היה כולו בגווני כחול,המושבים היו כחולים,השטיח ברצפה היה כחול והשמיכות במושבים היו בצבע תכלת בהיר. "שלום כאן הקברניט שלכם . כולכם מתבקשים להדק חגורות על מנת שנוכל להתחיל בטיסה. מיד יוקרן סרטון בטיחות קצר במסכים שלפניכם. טיסה נעימה" . סרטון הבטיחות הוקרן ומספר שניות לאחר מכן כבו המסכים והמטוס החל לנוע על המסלול . המטוס התחיל להאיץ ולהאיץ עד שלבסוף יכולנו להרגיש את גלגליו עוזבים את הקרקע. עקב מהירות המטוס,אוזניי החלו לכאוב,לחץ באוזניים זה אחד הדברים שאני הכי שנאת בטיסות. כעבור מספר דקות ההמראה נגמרה,השלט להידוק חגורות כבה ודיילות החלו מיד להסתובב במטוס ולענות לבקשותיהם של אנשים. "רעב?" שאלתי את בראד "כן! מאוד! אפשר להזמין משהו לאכול?" הוא ענה "בטח..מה בא לך? אני רוצה חביתה וסלט אהה וכוס של אייס קפה" אמרתי "אני רוצה גם,רק בלי הסלט.." הוא אמר וקראנו לדיילת. כעבור מספר דקות הגיעה הדיילת עם שני מגשים והניחה אותם בזהירות על השולחנות הנשלפים שלנו. " שלוש שתיים אחת ו.." ספר בראד והתנפל על האוכל. אני לעומתו אכלתי לאט יותר,בכלל לא הייתי רעבה. בראד סיים לאכול במהירות בעוד שהצלחת שלי מלאה כמעט לגמרי. הוא חיכה שאני יסיים לאכול. בינתיים דיברנו קצת ותכננו מה נעדה ברגע שנגיע ללונדון. סיימתי לאכול והדלקתי את המסך שלי. התחלתי לצפות בקומדיה רומנטית. "אוי נו האמת..זה מה שאת הולכת לראות כל הטיסה?!" אמר בראד בקול מאוכזב "כן בראד,כן" אמרתי "טוב אז לילה טוב לך אני הולך לישון" אמר בראד, השעין את כיסאו אחורנית ונירדם. הסרט היה מרגש,אפילו בכיתי קצת..טוב נו אני תמיד בוכה מקומדיות רומנטיות. נרדמתי גם אני.
"בעוד מספר דקות המטוס ינחת בלונדון. כל הנוסעים מתבקשים להדק חגורות,לסגור שולחנות ולישר כיסאות" נשמע הקול ברמקול. התעוררתי והערתי גם את בראד. "בראד נוחתים!!" אמרתי לו בהתרגשות "אוקיי אוקיי אוף למה הערת אותי?!" "תסתום חמודי" אמרתי לו ונתתי לו נשיקה קטנה. "למה זה היה?! אין פה אחת אחד!! שלא תביני אותי לא נכון זה לא שאני לא אוהב שאת מנשקת אותי.." הוא אמר בקול מוזר. " ילדה מסתכלת..אתה זוכר שאנחנו חייבים להראות חברים..?!" השבתי לו בשקט. הוא הנהן וחגר את החגורה. המטוס החל בנחיתה. כעבור מספר דקות הרגשתי את גלגלי המטוס פוגעים במסלול שדה התעופה,בלונדון