שלושה חודשים בניו יורק- פרק 46-אהבת חיי- 1D- אחרוןן !

"מה קרה?" זאין נכנס לחדר. היא דחפה אותו לבפנים, וכך גם את רון. היא התחילה לצחוק. "אתה בן אדם שפל, איתה אתה בסוף?" היא שאלה וכיוונה את האקדח עליי. "שלא תעזי" הוא אמר לה בשקט ונעמד מלפניי. "החברה של ליאם, איתה אתה בסוף? ידעתי שאתה מגעיל" היא אמרה ושיחקה עם האקדח. "תורידי את האקדח קימברלי" הוא אמר לה. "למה?" היא שאלה וצחקה. "אתה הרסת לי את החיים אתה יודע?" היא שאלה אותו, ראיתי דמעות בעיניה. התחלתי לבכות.
"אני לא הרסתי לך כלו.." "אתה כן!" היא צעקה עליו. נייל וטל נכנסו גם הם. "או, עוד חברים" היא אמרה וסימנה להם לעמוד לידנו. הארי החזיק בידי חזק. אני כל כך פחדתי. "קימברלי, מה את רוצה?" שאלתי אותה. "סתמי תפה שלך חתיכת שרמוטה!" היא צעקה עליי. "אל תדברי עליה ככה חתיכת משוגעת" הארי צעק עליה. רון התחילה לבכות, זאין החזיק אותה חזק. "מה את רוצה?" רון שאלה אותה. "תסתמי גם את, אשתו של זאין? באמת" היא גיחכה. "אני.. אני אהבתי אותך הארי.. אהבתי.. ואתה ברחת עם הילדונת הזאת?" היא שאלה והסתכלה עליי. "מגיע לך לסבול, לך ולה, ולכל החברים שלכם" היא אמרה. "בבקשה לא" הוא ניסה להרגיע אותה. "אני כבר החלטתי הארי, אני באתי לפה למטרה אחת" היא אמרה ועשתה כאילו היא יורה. הרגשתי שהירייה הזאת פוגעת בהארי עוד שנייה, לא יכולתי יותר. "הוא לא הרס לך כלום קימברלי, אל תעשי משהו שאת תתחרטי עליו" אמרתי לה, מלאת דמעות. "או.. אני לא אתחרט על זה. אני אחגוג. אני אפתח שמפניה" היא אמרה בחיוך וראתה שליאם ונועה נכנסים. "בדיוק מי שרציתי לראות" היא אמרה וסימנה להם לבוא. "ליאם, שני האנשים האלה, שקראת להם החבר הכי טוב שלך, והבת זוג שלך, מאוהבים אחד בשני" היא אמרה. ליאם הסתכל עלינו ועליה. "אתה לא רוצה להחזיר להם על מה שהם עשו לך?" היא שאלה והושיטה לו את האקדח. "קימברלי, תירגעי" הוא אמר לה. "אוי באמת, גם אתה?" היא שאלה וחזרה לכוון על הארי. "די!" צרחתי עליה בבכי. הארי החזיק בידי. "אל תבכי" הוא אמר. "בבקשה" הוא לחש והסתכל עליי. "הארי תסתכל עליי כשאני מדברת איתך!" היא צעקה עליו. "אתה רואה את התמונה הזאת?" היא הראתה לו תמונה בפלאפון שלה. היא משוגעת. אני לא יכולה לראות את זה. אני חייבת לעשות משהו. החזקתי את גילי וסימנתי לה שתעמוד במקומי ותחזיק בידו של הארי. המטורפת לא שמה לב, וברחתי משם. "משהו חד.. משהו חד.." מלמלתי לעצמי כשחיפשתי במגירות המטבח. הדמעות יצאו ונפלו על הרצפה. פחדתי, מאוד. התקשרתי למשטרה, הם אמרו שהם יגיעו עוד מעט. "ברור.." מלמלתי וניתקתי את השיחה איתם.
לקחתי איתי סכין וחזרתי בשקט לחדר. שמעתי אותה צועקת על הארי, וראיתי שהוא רואה אותי, אבל הוא מיד הסיט את מבטו, כדי שהיא לא תשים לב. "ועכשיו אתה תשלם על זה" היא צעקה והחזיקה בהדק. "לא!" צרחתי והכנסתי את הסכין לגבה. אבל זה היה מאוחר מדי. היא פלטה כדור, לכתפו של הארי.
הוא צעק. עזבתי את הסכין ורצתי בדמעות אליו. "אל תדאג הארי, אל תדאג" מלמלתי. גילי רצה להביא תחבושות. המשטרה הגיעה. זאין ורון ניסו להרגיע אותי ואת הארי, ונועה רצה לקרוא לשוטרים. 'זה לא קורה..' חשבתי לעצמי. השוטרים נכנסו, גילי חזרה עם התחבושות. החזקתי בידו של הארי, ולא הפסקתי לבכות. "אל תדאגי, אני אהיה בסדר" הוא אמר לי בשקט, האמבולנס הגיע במהירות, והעלו את הארי על האלונקה. נכנסתי איתו לאמבולנס, ואיתנו רון וזאין. החזקתי בידו כל הדרך, בזמן שהרופאים ניסו להחזיר לו את ההכרה. כנראה חיכינו יותר מדי זמן. "אתה תהיה בסדר" לחשתי להארי, אבל בעצם לחשתי לעצמי. אני לא אוכל לחיות אם הוא לא יחיה. הוא יחיה, אני בטוחה.
נכנסנו לבית החולים, כל המצלמות הקיפו אותנו בדאגה, אבל השומרי ראש של הארי ושל זאין הגנו עלינו. הוא נכנס לטיפול נמרץ, וכל מה שיכולנו לעשות זה לשבת ולחכות.
רון וזאין דיברו איתי, אבל לא הקשבתי. לא יכולתי להקשיב. לא עניין אותי להקשיב. רק רציתי לראות את עיניו של הארי.
לאחר כמה זמן, הרופא הגיע. קמתי אליו במהירות, ואחרי כולם. "איפה הארי?" שאלתי אותו בדמעות. הוא הסתכל עליי. הלב שלי נחתך לחתיכות. דבר כבר! "איפה הוא?" האצתי בו. "הוא.." הוא התחיל לדבר והסתכל לצדדים. "הוא בסדר" הוא אמר בחיוך. קפצתי עליו בחיבוק. בחיים לא שמחתי ככה. רצתי לחדר שהוא נמצא בו, וראיתי אותו, שוכב שם ומדבר עם הרופאים. "הארי" מלמלתי וחיבקתי אותו. "אמרתי לך שאני אהיה בסדר" הוא אמר בחצי חיוך. התחלתי לבכות, שוב. הפעם מאושר, ונישקתי אותו.

עברו חמש שנים. היום זה יום החתונה שלי ושל הארי. עוד כמה דקות אני צריכה להגיד 'אני מסכימה' לאהבת חיי. הנה, זה הזמן. צעדתי, לאט לאט, מאחוריי אימי וחברותיי, ומלפניי העתיד. מלפניי הארי. נעמדתי לידו. הוא חייך אליי את החיוך הזה שלו, חייכתי אליו.
"הארי סטיילס, האם אתה מסכים לקחת את ליהי כץ כאשתך, עד שהמוות יפריד ביניכם?". הארי הסתכל עליי והחזיק בידי. "אני מסכים" הוא אמר בחיוך והתקרב לנשק אותי. "עוד לא" אמרו לו. הוא חייך, חייכתי. "ליהי כץ, האם את מסכימה לקחת את הארי סטיילס כבעלך, עד שהמוות יפריד ביניכם?". הסתכלתי עליו. הוא חיכה לתשובה. בחיים לא הייתי יותר בטוחה בתשובה שלי. "אני מסכימה" אמרתי בחיוך עם דמעות של אושר. "אז אני מכריז עליכם כבעל ואישה, אתה יכול לנשק את הכלה" הוא אמר. מחיאות כפיים ליוו את הנשיקה שלנו. ביד אחת הוא החזיק בפניי, וביד שנייה את מותני השמאלית. כמו תמיד. הוא התנתק ממני והסתכל עליי. "ליהי, אני אוהב אותך" הוא אמר לי. "גם אני אותך" חייכתי אליו ונישקתי אותו. סוף סוף, אנחנו ביחד, לגמרי ביחד.