הנסיכה בעלת השם המיסתורי -פרק 22 -המשחק מתחיל

היומיים הבאים עברו מהר ונראה שהלחץ משפיע על כולם. אמבר הסתגרה בחדרה. ברגע שהיא ראתה את הכינור היא נתקפה פחד פתאומי ודמותה של אמה עלתה לפניה. מרי ואביה ניסו ללא הצלחה להוציא אותה מהחדר.
"בבקשה גברתי, הקונצרט חל בצהריים ואת צריכה לבוא לחזרה עם כולם." אמרה משרתת שעבדה במטבח.
"יש לי בקשה," אמרה מעבר לדלת. "התוכלי להביא לי את הכינור?"
"אה..כן.. בוודאי. אני יגש עכשו לאדוני לבקש אותו." מלמלה המשרתת ונמלטה משם.
הנסיכה יצאה למרפסת חדרה. היא השקיפה על חצר הארמון וראתה לפתע את הנסיך ויליאם. הוא פשוט ישב שם וצפה בה, כאילו רק חיכה שתצא החוצה. היא עמדה להיכנס פנימה ונעצרה כשקולו קרא אחריה.
"חכי, את לא יצאת מחדרך במשך יומיים. מה קרה? החלטת לוותר על התוכנית שלך? " היא ידעה שהוא מנסה לעקוץ אותה כדי שהיא תסתובב או תצא החוצה, אבל היא לא יכלה להתאפק וענתה, "לא, ברור שלא. אני בהחלט לא מתכוונת לוותר על התוכנית שלי." היא הסתובבה והתקרבה לקצה המרפסת.
"ומה שלומך היום?" שאלה, כאילו מההתחלה ניהלו שיחה מתורבתת.
"שלומי טוב, ושלך בימים אלה? אינך מתגעגעת אליי?"
הוא נגע בנקודה רגישה. היא כן התגעגעה אליו, אבל פחדה לצאת מחדרה. "אולי-" התחילה לומר והשתתקה שראתה את הנסיך אדוארד עומד בפינה.
"או נסיכתי, אך את מרגישה? את צריכה משהו? " אמר בנימוס לעברה. הוא הסתכל על אחיו במבט שנאה כאילו אומר 'מה אתה עושה פה?'
"בדיוק עמדתי לשאול את הנסיך עם הוא יכול לקרוא לך. התסכים לעלות לחדרי? " שאלה בקול מפתה.
"בוודאי," אמר ושכח לגמרי את אחיו שצפה בשיחה.
"אז תעלה, אני יפתח לך את הדלת." אמרה ונכנסה פנימה לחדרה. היא הגניבה חיוך לויליאם.
"אני רואה שהיחסים ביניכם מסתדרים יופי," אמר ויליאם והכניס לקולו נימת קנאה.
"היא צריכה זמן כדי להתרגל אלי. אתה יכול לנסות להתחיל עם אחת ממשרתות המטבח." הוא עזב אותו ופנה לכיוון הארמון, לחדרה של הנסיכה.
"אוקי, המשחק מתחיל"

מרי נעמדה מול משרתת מטבח. היא ביקשה מנה להביא לחדרה של הנסיכה את הכינור.
"בוודאי," אמרה "אני עכשו בדרכי לשם." שיקרה. ברגע שהמשרתת הלכה, היא פנתה לחדר הכס של המלך. היא אמרה לשומרים לנעול את הדלת ולא לתת לאף אחד להיכנס, זאת פקודה מהמלך עצמו.
"מלכי," אמרה וקדה לפני המלך, "המשחק מתחיל."
"אוקי אם כך, אנחנו צריכים להיערך בהתאם. בואי אחריי." הוא חיכה שהיא תעמוד לצידו. הוא קם, נעמד מאחורי הכיסא שלו והסיט וילון שהיה מחובר לכיסא. דלת הופיעה מאחוריו והמלך פתח אותה. "קדימה תיכנסי. היא נכנסה בחשש ולפידים נדלקו מהצדדים. המלך נכנס אחריה וסגר את הדלת.
"אני יודע שדמיאן מקווה שביתי תתחתן עם בנו כדי שתהיה לו גישה נוחה לארמון שלי ובכך הוא יוכל לחפש את הכספת והמנהרות. האם ידוע לנו שהם יודעים עליהם?" שאל את מרי. מרי עבדה חוץ ממשרתת פרטית לנסיכה, כסוכנת חשאית בשביל המלך.
"לא אדוני, הם לא יודעים. אנחנו שומרים על סודיות מוחלטת; אבל אנחנו יודעים שהמלך רוצה למצוא את הסוד הגדול שלך, הסוד שבטעות הזכרת בישיבת סוף-"
"סיכמנו שלא מעלים את הנושא הזה שוב!" אמר המלך בחומרה. "עכשו אנחנו צריכים להגביר את ההגנה על הכספת והיציאות מהמנהרות. אסור לנו לתת להם למצוא את אשתי המנוחה."קולו התרכך ועצב נכנס במקום כעס.
"כן אדוני, אני מבינה אדוני," אמר מרי בקול נטול רגש. 'טיפשה שכמותך!, ' נזפה בעצמה, 'אסור היה לך להזכיר את היום ההוא.'
היא עקבה אחרי המלך והם נכנסו לחדר מסתורי ואפל….