Sandwiches
הפרק והסיפור הראשון שכתבתי. תגיבו אם אהבתם ואם כדאי להמשיך:)

אני ואתה – פרק 1

Sandwiches 03/02/2013 947 צפיות 4 תגובות
הפרק והסיפור הראשון שכתבתי. תגיבו אם אהבתם ואם כדאי להמשיך:)

השעון המעורר צלצל בחוזקה ופקחתי את עיניי.
רכנתי בכבדות כלפי השידה שליד המיטה וכיביתי אותו. טמנתי את ראשי בכרית וכל מחשבותיי היו שהייתי נותנת הכל בשביל עוד שעת שינה..
לאחר דקות ארוכות הכרחתי את עצמי לקום והתחלתי להתארגן לבית הספר.
שטפתי פנים במים קפואים בגלל החום ששרר, צחצחתי שיניים וחזרתי לחדרי. פתחתי את הארון ובזמן שבחרתי מה ללבוש, חשבתי, כמה אני שונאת את הקיץ! למרות שזה היום הולדת שלי בעוד כמה שבועות ואני, אליס והאנה תכננו כבר את היום כולו. אליס והאנה הן חברות ילדות שלי כבר מהגן, וההורים שלנו חברים טובים.
לבסוף לבשתי חולצת וי שחורה צמודה, ג'ינס קצר בהיר עם קרעים וכפכפי אצבע אפורות.
אספתי את שערי הארוך השטני והגולש לקוקו הדוק באמצע הראש והתבוננתי בעצמי במראה בחדרי שהייתה ממש ליד הארון שלי. "לנה??" שמעתי את קול אימי מהקומה שלמטה. "לנה? את מוכנה??" היא צעקה. "כן כן אני כבר יורדת!" צעקתי לה חזרה. "אליס כאן! תרדי מהר שלא תאחרו לבית הספר." היא אמרה. ירדתי למטה וראיתי את אליס עם שקית שוקו ביד ואת אימי מכינה כריכים.
"מישהי התעוררה מאוחר הבוקר. הא?" היא ירתה לעברי ושתתה את השוקו שלה. "סתמי." אמרתי לה והיא צחקקה.
"לא אמרת שהתחלת דיאטה ו'תזונה נכונה'?" שאלתי אותה בסקרנות. "אממ אני עובדת על זה" היא אמרה וחייכה.
אליס קצת מלאה כמו כל משפחתה אך זה לא מפריע לה כלכך, לא אכפת לה מה אנשים חושבים עליה, היא יודעת שהיא שווה בזכות עצמה. יש לה עיניים בצבע חום בהיר ושיער חום כהה, כמעט שחור שמגיע לכתפיה.
לקחתי כריך, טלפון, ושמתי על כתפי את התיק הורוד בהיר שלי. ראיתי את אליס מנופפת לאימי לשלום ומתקדמת במהירות לעבר הדלת. "איפה לוסי?" שאלתי את אימי לפני שיצאנו. "היא נסעה עם טוני לבית הספר.." טוני, החבר המושלם של אחותי הגדולה. יש לו שיער קצוץ שחור ועיניים ירוקות בהירות ממש כמו שלי. הם כבר ביחד כמעט שנה והוא נמצא הרבה אצלנו בבית. ללוסי עיניים בצבע חום בהיר, שיער חלק שטני וגולש וגוף של דוגמנית. חוץ מזה שכל מה שמעניין אותה זה בגדים ולהיות עם טוני, היא אחות כיפית וחברתי הטובה ביותר, וכך גם אימי. לפחות מאז שאבא שלי נפטר לפני שנתיים, שהייתי בת 14.
"ביי מותק, יום נעים" אימי אמרה לי ושלחה לי נשיקה בידה. "ביי אמא, נתראה בערב".
אליס ואני כבר כמעט הגענו לבית הספר שבדרכינו דיברנו על עבודה בספרות, כמה חנויות בגדים וגם על כמה בנים מהשכבה שאליס מאוהבת בהם כבר נצח.
השעה הייתה עשרה לשמונה ונכנסו לבית הספר. ראיתי מרחוק את האנה ונופפתי לה לשלום ושתבוא אלינו. היא רצה אלינו. היה אפשר לראות את העצמות שבגופה מרוב שהיא רזה וצבע עורה לבן.
"היי חברות!" היא אמרה בעליזות. "היי מה קורה?" אליס אמרה. "בסדר. נראה לי שהמורה כבר בכיתה אז צריך למהר ונחשו מה, תלמיד חדש מצטרף אלינו לכיתה היום!" היא חייכה חיוך ענק והמשכנו ללכת תוך כדי. "נכון שזה כיף?? מישהו שישבור את השגרה!". האנה אמרה."מאיפה הוא הגיע?" אליס שאלה את האנה והסתקרנה.
חשבתי בלבי- רק לא מהחוף, רק לא מהחוף….."שמעתי שהוא עבר לרחוב שֶר והגיע מסוף העיר. הוא למד בבית ספר השני, ממש ליד החוף."
"אני לא אתקרב אליו זה מה שבטוח." אמרתי באדישות. "כן, בטח הוא שוויצר, מתנשא, וחושב שהוא הכי טוב מכולם כמו כל הנערים מהבית ספר שליד החוף." אליס אמרה.
"בואו, שלא נאחר לשיעור" אמרתי והתחלנו ללכת לכיוון הכיתה.
אחרי שעתיים רצופות של מתמטיקה, האנה, אליס ואני הלכנו לקפיטריה ובדרך פגשנו את ניק- מתבודד, גבוהה, רזה בעל עינים בצבע תכלת, ושיער חום בהיר. אין לו הרבה חברים אבל הוא תמיד מופיע במסיבות ובאירועים של השכבה.
זה גרם לי לחשוב.. בטח הילד החדש התחבר לג'ון, ליאם, שון ודין. כל הבנים הפופולריים של השכבה וכמובן, חתיכים אחד אחד.
ניק התקרב אלינו עם כובע הצמר הירוק שלו וכולנו ידענו מה הוא הולך לעשות. הוא מחזר אחריי כבר מלפני שנה ו..הוא פשוט לא הטיפוס שלי. כריזמטי, בדחן, פדחן ואידיוט.
"היי לנה…. האנה, אליס. מה קורה??" הוא שאל בהתלהבות. "הכל בסדר אממ אנחנו בדיוק הולכות לקפיטריה, נדבר אחר כך?" אמרתי בניסיון להיות מנומסת. אליס צחקקה והמשכנו ללכת לכיוון הקפיטריה. " כן, נדבר…." שמעתי אותו בקושי מאחורינו.
"רעה שכמותך!" האנה אמרה לי וחייכה חיוך ענק. "אל תדאגי זה יעבור לו" אמרתי וקניתי קוראסון קטן מהקפיטריה. אליס קנתה בורקס גבינה גדול והאנה סלט חסה. "רק אני מנסה פה לשמור על הגזרה??" האנה אמרה לאליס ולי. "אכן." אליס אמרה ואכלה ביס גדול מהבורקס. התיישבנו באחד השולחנות ואכלנו.
בזמן שישבנו,דיברנו ואכלנו, ראינו את סרינה קלר, הנערה הפופולרית והזנותית של השכבה, מדברת עם כמה בנים שבשכבה מעלינו, בכיתה י'א. "היא עושה לי בחילה. תראי איך היא לבושה!" האנה אמרה והסיתה את מבטה. סלינה לבשה חצאית מיני שחורה קצרצרה, נעלי עקב נמוכות סגורות, שחורות עם שרוכים, גרביון שקוף וגופיה אדומה עם מחשוף. "למה היא מתנשקת עם סטיב הלן מכיתה י'א? היא לא חברה של ג'ון? אליס אמרה באדישות. "אי אפשר לדעת איתה" אמרתי.
סיימנו לאכול, קמנו והלכנו לכיוון הכיתה.
אחרי השיעור השלישי, הרביעי והחמישי, נשארה רק עוד שעה אחת לסיום הלימודים ורציתי יותר מכל לחזור הביתה ולנוח. האנה התקרבה אליי ואמרה בהתלהבות "הילד החדש אמור להגיע עכשיו!"
חשבתי שכבר הספקתי לשכוח אותו והמחשבות חזרו לראשי.
"אז….? בטח המורה תציג אותו, הוא יגיד שלום ונגמר הסיפור." אמרתי להאנה.
"חכי. אחרי שתראי אותו את בטוח תתחרטי." היא אמרה וחזרה במהירות למקומה כשהמורה נכנסה.
צעקות נשמעו מכל רחבי הכיתה. "הילד החדש הגיע?" "מאיפה הוא??"
"שמעתי שהוא חתיך בטירוף" סרינה אמרה לחברותיה בקולה הסנובי שלה והמשיכה להתלחשש איתן.
ואז הוא נכנס בדלת הכיתה. נדהמתי למראהו המהפנט. הוא היה גבוהה, חסון ושרירי בעל עיניים ירוקות בהירות ובוהקות ושיער שחור לגמרי.
לאחר כמה שניות, התנערתי מההרגשה המוזרה הזאת שאף פעם לא חוויתי ובחנתי את פניו. לא הצלחתי לפענח את הבעתו.. אבל לרגע הייתי בטוחה שהוא בהה בי לכמה שניות. אפשר היה לראות את עודף הביטחון העצמי שלו אך גם משהו מסתורי.
"זה קייל, התלמיד החדש שהגיע אלינו מהתיכון שליד החוף. אני מבקשת לקבל אותו יפה." המורה אמרה והפנתה אותו לשבת בשולחן ריק, בתחילת הכיתה. אני ישבתי בסוף הכיתה והייתה בי תחושת הקלה. לא רציתי להיות קרובה אליו יותר מדי. אני אפילו לא מכירה אותו ובטח הוא לא בשבילי.
שהסתיים השיעור, האנה, אליס ואני יצאנו אחרונות מהכיתה, הלכנו ללוקר והתחלנו להתקדם לכיוון היציאה.
"אז.. הוא מושלם או מושלם??" האנה אמרה וצחקה. "חתיך הורס. מה את אומרת לנה?"
אליס שאלה. "לא יודעת.. אני לא מכירה אותו ואתן בעצמכן אמרתן שהוא מאיזור החוף ומשם כולם מגעילים, עשירים, מפונקים ו…" לא הספקתי לסיים את המשפט וראינו אותו. הוא היה ממולנו מחוץ לשער עומד עם החבורה של ג'ון וכמובן שגם סלינה הייתה שם. כולם היו סביבו והתעניינו בו. שאלו שאלות וקבעו פגישות. ידעתי שזה מה שיהיה, זה היה ברור..
נפרדתי מהאנה ולאחר שתי רחובות גם מאליס, והמשכתי לכיוון ביתי. רחוב שֶר נמצא רחוב לידי. נזכרתי שהילד החדש עבר לגור שם ונמלאתי אכזבה. חשבתי, איזה באסה, אני אצטרך לראות אותו כל יום בדרכי לבית הספר?
כמעט הגעתי הביתה. יכולתי לדמיין כבר את ארוחת הצהריים, את אחותי, לוסי שתתחנן שאני אבוא איתה לקניון וכמובן.. לישון.
ואז הוא היה שם, במרחק של מטרים ספורים ממני בלבד, והסתכל ישיר בעיניי.
הוא החל להתקדם לעברי ואני המשכתי ללכת לכיוון ביתי.
"הֶיי". הוא אמר לי. היה לו קול עמוק ושקט. "הֶיי" החזרתי לו וניסיתי להמשיך ללכת, אך הוא הקדים אותי ושאל "את גרה כאן?" "כן, זה הבית שלי." הצבעתי לכיוון ביתי, שהיה בקצה הרחוב הסמוך לרחוב של קייל. היה לי בית קרקע בגודל ממוצע. לא ענק, אבל גם לא קטן.
"אני גר שם. חשבתי, אולי נוכל ללכת ביחד לבית ספר מחר..בכל זאת, אנחנו קרובים." והוא הצביע על בית ענק ומפואר שתמיד היה למכירה באזור אבל אף אחד לא קנה אותו. הוא גר רק במרחק של כמה בתים מביתי. הבעת פניו הייתה מסתורית אך פיו התעקל והוא חייך.
"אני לא חושבת. אולי בפעם אחרת, יש לי תוכניות.." המשכתי ללכת וניסיתי לעקוף אותו.
הוא תפס את מפרק ידי, הסתובבתי והסתכלתי ישר בעיניו המהפנטות. "הנה." הוא הושיט לי פתק עם המספר שלו ודחף אותו לתיק שלי, הסתובב ונעלם לתוך ביתו.
המשכתי ללכת. לאחר שניות ספורות הוצאתי את הפתק עם המספר,
והייתי בטוחה שבמוקדם או במאוחר, אני אתקשר אליו.


תגובות (4)

אוי אני אוהבת, תמשיכי D:

03/02/2013 14:39

תודה רבה:) אני אמשיך!

03/02/2013 15:10

וווואיי תמשיכיייייי!!!
היום!

05/02/2013 05:50

תמשיכייי!!!!

27/02/2013 03:36
13 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך