אני,קופידון-כאבי לב

במשך,לילה שלם..שכבתי במיטה.לא עצמתי עיין.
חשבתי על המסיבה של מחר בערב.דיי,אני חייב לספר לה מי אני.רגשות האשם,,פוצעים לי את הלב.
אני יודע שאני עלול להפגע.אך,אני לא יכול יותר.עכשיו, כשהיא כבר יודעת מה אני מרגיש כלפייה,היא חייבת לדעת את כל האמת."אלוהים,"חשבתי בליבי,"אני כל כך,כל כך,אוהב אותה."
זו מסיבת תחפושות..אנצל זאת ואחשוף בפנייה את דמותי האמיתית.ידעתי שייש לכך מחיר גבוה.איין מה לעשות,זוהי משימת התאבדות.
הגעתי למסיבה לבדי.
חיכיתי לסאם,אהובתי.ככל שקרב רגע האמת,התרגשתי..
אך,כשראיתי אותה,הלב שלי הלם בקצב מכאיב.היא הייתה נסיכה,היפייפיה,ביותר,שראיתי אי פעם בחיי.רציתי למות.רק באותו רגע, הבנתי,למה אהבה עשויה לגרום.
להפתעתי,היא הגיעה לשם,גם לבדה.
ניגשתי אליה,מפתיע אותה בחבוק מאחור.היא חייכה אליי,את חיוכה המדהים.
רקדנו,אוחזים זה בזו.
"קרוב יותר,"לחשתי לה,מקרב אותה אל גופי.רציתי לחוש את ליבה הולם,קרוב לשלי.הרגשתי את נשימותיה על צווארי,נושם את ריח הבושם הנעים שלה.ריח עורה,המדהים.
"אני אוהב אותך,"שוב לחשתי באוזניה.היא חייכה.
הבטנו זה לזו בעיניים,עד שלפתע,המבט..כמעט..הפך לנשיקה.
הרגשתי,שאני חייב,לספר לה,מי אני…אך, גם ידעתי שאם אעשה כך,אני כורה לעצמי את הקבר.
ומה גרוע יותר מלמות,צעיר? למות,עם לב שבור.
"אני חייב לספר לך משהו..,"אמרתי,כשאני מוביל אותה אל המרפסת.
עמדנו,מביטים בכוכבים..

"מה רצית לספר לי,כריס?" היא שאלה אותי.
בלעתי מעט רוק.ידעתי,שזה עומד להיות רגע קשה.לקחתי נשימה עמוקה,הנשימה,העמוקה ביותר שאיי פעם לקחתי.

"אני לא מי שאת חושבת שאני.."אמרתי.
"מה? על מה אתה מדבר?"היא שאלה משתאה.
"הביטי בי..כך אני נראה באמת."אמרתי.
"מה???"היא שאלה שוב…"אני לא מאמינה לך."
"אני,קופידון.,אמרתי לה,"אני אל האהבה."
"זו תחבולה מלוכלכת,כדיי להרשים אותי ולהכניס אותי למיטה!"היא קראה,פגועה..
"סאם.." אמרתי..,"אני אמות,אם ליבי יישבר…"
"אל תתקרב אליי!"היא קראה.."אני לא רוצה לראות אותך יותר בחיים!"היא קראה,מותירה אותי לבדי על המרפסת.הבחנתי בה,בוכה.באמת,פגעתי בה..אוליי, לא הייתי צריך לעשות זאת.אני מודע לכך,שאני עומד לשלם,מחיר כבד.באותו רגע חשתי כאב עז בליבי.כאילו סכין חדה חדרה שוב ושוב אל תוכו וחתכה אותו.
הבטתי בעצמי..ידעתי,אני הולך,למות.
" אוי לא..אני מדמם!"קראתי..נופל מחוסר נשימה על הרצפה.זהו,אני אבוד.זה הסוף שלי.
זעקתי את שמה,מחוסר כוחות.
"סאם!" נשמע קולה של אחת הנשים שם שפנתה אלייה.
"זו אני.."היא ענתה,מה העניין?"
"יש שם בחור פצוע,על המרפסת,שקורה בשמך.."היא אמרה לה.
"אני לא מעוניינת.."היא אמרה,בדמעות.
"אני לא יודעת..אבל,נראה לי שהוא גוסס."היא אמרה מושכת בכתפה של סאם..שנבהלה,ורצה אליי.
"כריס…קופיד..אלוהים,אני לא יודעת אייך לקרוא לך,"היא אמרה בולעת את דמעותייה אוחזת בי.
"רק חבקי אותי,זה יספיק," אמרתי ,בוכה…
"לה זה היה צריך לקרות?" היא בכתה..
"אני מעדיף להיות איתך,מספר דקות,מאשר,חיים שלמים בלעדייך…"אמרתי.
כשלפתע, ראיתי מין אור לבן,ומרגיע.הכאב,נפסק..רגשתי קל פתאום.
כשסאם,אוחזת בגופי…מסרבת להפרד.
רק זמן קצר,היינו ביחד.זמן קצר שלמדתי בו רבות.