הקוטלת פרק 5

"תתעורר זבל אלפי!", התעוררתי בצעקות.
מי קרח נשפכו עליי.
פתחתי את עניי אך לא ראיתי כלום. מיד הבנתי שחוטפים שלי שמו בד על עיניי.
"מה אתה עושה באזור הזה?", שאל בתקיפות אותו קול שהעיר אותי.
האמה מתחתי הייתה סלעית, יבשה ולא מוחה בעליל.
ניסיתי למצוא תנוחה נוחה. "מי אתה?", שאלתי תוך כדי התפתלות.
"אני זה ששואל כאן את השאלות!" צעק עליי הקול ובעט בי בצלעות.
הופלתי הצידה. ניסיתי לשלוח את ידיי כדי לבלום את נפילתי, אך לצערי גיליתי שהם קשורות מאחורי גבי.
באוויר היה ריח של בשר ניצלה. שיערתי שזהו מחנה זמני, לכן חוקרים אותי קרוב למדורה ולא באיזה אוהל צדדי.
החלטתי לענות כדי לחטוף מכות נוספות.
"אני גישטדון". עניתי בכנות.
הקול נשמע לא מרוצה. שמעתי אותו מתלחש עם דמויות.
"גישטדון מה?", שאל קול אחר, יותר עמוק.
לפי השקט ששרר אחרי דבריו הנחתי כי הוא מנהיג החבורה.
"פשוט גישטדון, אין לי שום יחוס אחר."
"אל תתחכם!", צעק קול שלישי ובעט בי בצלע השנייה.
"תעזוב אותו כבר, גיבלי!", אמר קול רביעי.
"תוריד ממנו את כיסוי העיניים, גיבלי", אמר הקול של הנהיג.
השלישי ניגש אליי. לפני שהוא הוריד מעליי הוא סינן לעברי, "שלא תחשוב שגמרתי אתך".
הכיסוי הורד מעל עיניי.
מיד סרקתי את האזור. הייתי בתור מערה על הר גבוה. מולי עמדו ארבעה גמדים, כלי הנשק שלי בפינה אחת, כלי הנשק שלהם בפינה אחרת, ידיי ורגליי כפותות.
הגמד שהכי קרוב אליי, גיבלי שמו, היה מכוער בצורה מחרידה. פרצופו נראה כאילו כווי, עיניו עכורות, שערו מלא זרדים וזקנו לא מסודר.
"מה אתה עושה פה?", שאל שוב הגמד בעל הקול הראשון. הוא נראה יותר טוב מגיבלי. שערו וזקנו החלו להאפיר, גם הם היו מלאים בזרדים. פרצופו היה כעוס ומלא שנראה כלפיי, עיניו הירוקות סרקו אותי כל הזמן.
"אתם תפסתם אותי", הזכרתי להם.
"זה כי נכנסת לטריטוריה שלנו", אמר הגמד בעל קול המנהיג. הוא בבירור היה הצעיר ביותר והחזק ביותר, שערו וזקנו השחור היו מסודרים להפליא, הוא נראה מלכותי, עיניו השחורות ברקו ובבירור הוא עבר שלל מלחמות.
"אני לא ידעתי שזאת הטריטוריה שלכם", סיננתי.
הגמד הרביעי נראה הזקן והחכם של החבורה. שערו וזקנו הארוכים היו לבנים, עיניו החלו להלבין ופניו חרושות הקמטים נראו כאילו המוח הכלוא מאחוריהן פועל על הזמן.