להיות אמיתי(סוג של וואן שוט לא על מפורסמים)

"שמנה מכוערת" שונאים אותך" תתאבדי כבר!" הנחתי את ראשי על השולחן זרקתי את הפתקים שנזרקו עליי בצורת מטוס בכיתי פשוט בכיתי כאב לי כ"כ שהמורה לא שמה לב למה שאני עוברת שלילדים האלה אין לב מה עשיתי להם? אני בקושי מכירה אותם! שונאת את הבית ספר החדש לפתע נשמע הצלצול קמתי וניגבתי את הדמעות המורה יצאה מהר מהכיתה באתי לצאת ו'המלך של הכיתה' שם לי רגל כמובן שנפלתי קמתי והדמעות זלגו מהר יותר יצאתי משם רצתי מהר שדם ברגלי יצאתי מהבית הספר או כמו שאני קוראת לו בית הכלא היתחיל גשם ,מבול והדמעות זולגות חזק יותר רצתי לבית הגעתי כולי רטובה אמא הייתה בעבודה מאז שאבא עזב אותנו היא לקחה עוד משרה ואני? ילדה בכיתה ו' שצריכה להיות כל יום לבד עד שעה תשע וחצי בלילה כל בוקר לקום לבד ולvתארגן לבד וללכת לחברה הזאת לבד הייתי מתנחמת אם הייתי עולה לחטיבה אבל בבית ספר שלי לומדים עד כיתה ט' כולל ט' הכלתי רטובה לחדר שלי למחשב שהיה דלוק ניכנסתי ליוטיוב והיתחלתי לשמוע שירים של רוק כאלה של משמעות לא מזרחית כמו כולם הפשלתי שרבולים והחלטתי שהיום אני עושה את מה שלא היה לי אומץ לעשות פתחתי את המגריה ולקחתי את סרגל הברזל והנחתי על השידה שלידה יש מראה המשקל היה מונח בצד עליתי עליו התוצאה 46.5 הלכתי למדוד את הגובה עם מטר 1.53 אני שמנה הם צודקים חשבתי לעצמי ואני מכוערת כי רק אני בלונדינית עם פס אדום בשעיר החלטתי להשתנות אני חייבת אני לא רוצה להיות אותה יולי ביישנית לקחתי את הסרל וחתכתי כן חתכתי פס ועוד פס נקודת דם ועוד נקודת דם צרחתי והשתגעתי בזמן שהם צחקו וריכלו עליי הרגשתי שאני נופלת ו.. היעוררתי היה כבר שבע בבוקר הידיים כאבו לי והראש היה מסוחרר לי היתלבשתי הכי יפה שיכלתי לבשתי כמו פרחות מהכיתה גרביון צמר ושורט מעליו חולצת בטן וג'קא פתוח של בית ספר עשיתי קוקו גבוהה מגפי עקב אבל ניראתי מאוד שמנה אז הורדתי הכל לבשתי סתם פיג'מה ולקחתי את הסרגל חתכתי שלוש פסים כי כעסתי על עצמי הכאב היה כ"כ טוב החלטתי לרזות…
כעבור חודש
כבר חודש לא הלכתי לבית ספר כבר חודש שאני חיה על חצי יוגורט פרי ופרוסת לחם וליפעמים ביצה קש או שתי כפות אורז רזיתי מ46.5 ל34.9 יש לי בעיות של עייפות וחולשה המשפחה אמרה לי שרזיתי כמובן שהכחשתי הכל אמא חשבה שאני בבית הספר אבל בעצם לא זזתי מהמיטה והיום הידעה הזמן ליראות מה הכיתה תחשוב אז עכשיו כבר לא כ"כ קר ואין גשמים לבשתי גרביון שקוף ודק שורט זונתי כזה כמו של כל בנות וחולצת בית ספר צמודה עשיתי גולגול גבוה כמו של כל הבנות ולבשתי נעל בובה שחורה שמתי עיפרון שחור שמתי עלייונית על היידים שלא יראו את חתכים ,אני חותכת בקביעות שמתי אודם סגול לא אהבתי את המראה אבל אין מה לעשות..
אכלתי את ארוחת הבוקר שלי יוגרט 0% וחצי כוס מים חייכתי למראה הגדולה בחדר לקחתי את התיק בקושי יכלתי ללכת אבל לא היה לי ברירה הלכתי עם חיוך כמה ערסים צפרו לי בדרך הושפלתי אבל הבנתי שזה חלק מזה כי צריך לשנות גם את האופי לא את היופי צרחתי להם" וווווהווווו" והם צחקו הגעתי לכיתה"ואו" כל הבנים הישתתקו חייכתי אליהם הבנות מתו מקנאה ולפתע ראיתי עוד ילדה ביישנית כזאת בצד היא הייתה ג'ינג'ית עם שיער חלק ועם עיינים ירוקות היא הייתה מושלמת אבל היא לבשה כמו שאני הייתי ליפני השינוי רגיל כזה "אין לך בגדים?" ילדה אחת אמרה לה והיסתכלה עליי וחייכה " את באת מארץ אחרת ? ארץ המוזרים?" אמרו לאותה ילדה הלכתי אלייה" הי אני יולי ואת?"ירדן" היא אמרה בקול חלש את חדשה?" כן אני כאן שבוע" היא אמרה וראו על הפנים שלה שרע לה כמו שרע לי היתישבתי לידה "ירדן אני הייתי פעם יותר מלאה ולא הייתי מתלבשת ככ כמו איזה זונה אבל הם ירדו עליי והשתנתי בגללם אחר שלושה ארבע ימים בערך איך את ככה רגועה?" אני פשוט מאמינה באמת שלי" היא לחשה"אנחנו כ"כ שונות" אמרתי בקול פאקצי כזה לפתע נכנסה המנהלת"כיתה ו'1 התבטל לכם שעה ראישונה ושעה ארחונה הכיתה שמחה וירדן יצאה מהכיתה לשעה החופשית אני הייתי עושה אותו דבר "אז באלך לצאת ?" המלך של הכיתה' שאל אותי " לא לא באלי לצאת עם מישהו כמוך אני לא אחת מהפרחות שלך" אני אוהבת את זה שאת עצבנית" אמר "דרכתי עליו ויצאתי מהכיתה הלכתי לכיון השירותים שלפתע הרגשתי שמישהו אוחז בידי היסתובבתי וראיתי את שירן 'המלכה של הכיתה' מה ניראלך שאת עושה?היא אמרה" אני הרזתי בישבילכם היתאפרתי בישבילכם הרסתי לי את החיים בישבילכם אבל ליראות אותכם גורמים לי להרוס חיים של אחרים להיות מקובלת פשוט מכאיב לי אני לא צריכה את זה" אמרתי ורצתי לשירותים הורדתי את כל האיפור הורדתי את הגולגול וחייכתי ולא חיוך מזוייף הלכתי לחפש את ירדן ומצאתי אותה על המדרגות קרובה לכיתה"היי" אמרתי "היי" היא אמרה "תודה" אמרתי "על מה?" היא ענתה" על זה שגרמת לי להבין שצריך להיות אמיתית"את חותכת נכון?" איך את יודעת?!" אמרתי בבהלה והיא היבשילה את שרבולייה והראתה לי את החתכים שלה " כן אני יודעת שאני לא ניראית אחת כזאת שחותכת אבל למדתי שלא צריך להיתשנות בישבלם וגם אני הייתי כמוך" חייכתי "ואו" אמרתי והיא צחקה וככה דיברנו כל השעה החופשית עד שנגמרה השעה" מה עושים?"שאלתי" חוזרים" היא ענתה"ובחיוך השבתי
יומן יקר אני וירדן חברות עד היום אחרי שש שנים הכיתה היא אותו דבר אבל לנו לא אכפת אנחנו שמחות להיות מי שאנחנו ואנחנו לא הולכות להישתנות בישביל אף אחד" סגרתי את היומן שלי שלא כתבתי בו אף פעם פתאום פרקתי את הסיפור שלי הרגשתי די משוחררת הנחתי אותו על השולחן ואבא קרה לי עוד שינוי שעברתי הוא שאני גרה אצל אבא ואמא ואבא לא חזרו אבל הם חברים מאוד טובים בכל זאת יש להם משהו משותף ;)