וואן שוט ענבר&הארי

"את לא לבד פה" הקול של הארי הדהד בראשי, למרות שהוא אמר לי את זה לפני יומיים, אבל עכשיו אני כן לבד, לגמרי לבד, בלי אף אחד אחר שיהיה פה ויגן עליי 'את בסדר?? סליחה שלא דיברנו אתמול, היינו בטיסה' הארי סימס לי 'אני בסדר, אבל אתה שיקרת לי' השבתי 'על מה את מדברת?? מתי שיקרתי לך?' הוא שאל "כשאמרת שאני לא לבד" צרחתי על הקירות, אבל לא השבתי לו "B-b-b-baby c'mon over
(I don't care if people find out (dada – dadada – da – da – da – da) They say that we're no good together And it's never gonna work out (dada – dadada – da – da – da – da" הטלפון שלי צלצל, אני יודע שזה נואש שזה הצלצול שלי, אבל מה לעשות "הארי, אתה שיקרת כשאמרת שאני לא לבד, אני לגמרי לבד, קשה לי, מאוד" אמרתי לטלפון שלי "אז למה לא אמרת, אני והבנים במילא בדרך אלייך" הוא אמר, כל כך שמחתי לשמוע אותו "הארי, אתם הולכים כל שבוע בערך, מי אני שאסחב אחריכם" שאלתי אותו "את החברה הכי טובה שלי, את לא נסחבת" הוא אמר "אהה" אמרתי בעצב "אני רק החברה הכי טובה" לחשתי "מה??" הוא שאל "כלום, הארי נדבר כבר אחרכך" אמרתי וניתקתי "היי" שמעתי אותו מאחורי "היי" אמרתי בלי מצב רוח, אפילו שניסיתי לא להראות לו את זה "מה קרה?? אני והבנים הולכים לאכול, רוצה לבוא??" הוא שאל אותי "לא נראה לי, אני לא רעבה" שיקרתי "ענברוש, מה קרה??? את יודעת שאת יכולה לספר לי הכל" הוא אמר וחיבק אותי, אם הוא רק היה יודע, שאני מרגישה בעננים כל פעם שאני רק רואה אותו, אבל יש לו חברה "ענבר, אני דורש שתגידי לי מה קרה" הוא אמר "אני אוהבת אותך, אבל יש לך חברה" אמרתי בשקט "נכון, יש לי חברה" הוא אמר והסתכל עליי במבט מהופנט "איך בכלל קוראים לביצ'ית הזאת" אמרתי בכעס "קוראים לה ענבר, והיא לא ביצ'ית, היא מדהימה" הוא אמר וריסק את שפתיו על שפתי