זאב בודד. המשך

פי התמלא בדם. בלעתי את חתיכות הבשר של הטלה שעדיין לא הספיקו להתקרר, הרגשתי את טעם השומן בקצה הלשון. התנהגתי כמו גור, אכלתי במהירות ובעלתי כל חתיכה אפשרית. אם אני אמשיך ככה אני מאמין שגם אתחיל לשחק עם העצם הארורה.
פרוותי האפורה- שחורה- לבנה התלכלכה בדם. אני פשוט חיית פרא, תשתלט על עצמך כבר!
סיימתי לאכול את הטלה הקטן והעלוב הזה. ריחמתי עליו, הוא אפילו לא התחיל את חיו, והם כבר נגמרו.
הסתכלתי למעלה, אל השמיים האפרוריים, צבע מעט לא ברור,מבלבל. כחול בהיר ואפור, אבל צח כמו שלג ומסנוור. מצמצתי כמה פעמים והנדתי את ראשי.
קמתי מהעשב הרך והמלוכלך. איכס, תסתכלו מה עשיתי כאן. הכול אדום.
התמתחתי, ניערתי את פרוותי, והתחלתי ללכת. אני עוזב את המקום הזה. את האחו ואת ההרים השחורים. אלך כמה שיותר רחוק- בתקווה שאמצא משהו חדש.
משעמם פה. משעמם לי. הכול תמיד אותו הדבר!
שינה,טיול, ואוכל אם אני רעב. רוב הימים אני פשוט רובץ ולא עושה כלום, ואת האמת- זה סבבה לגמרי, אבל דיי, כמה אפשר?
רצתי. ראיתי בטשטוש את העשב ואת ההרים השחורים שחולפים על פניי. לא ידעתי לאן אני רץ- פשוט רצתי קדימה.
פתאום שמתי לב ברטיבות. כל רגליי רטובות לגמרי. זאב טיפש. נכנסת לתוך אגם !
הסתכלתי מסביבי, לא הייתי עד כדי כך מרוחק. אני מכיר את המקום הזה. לפעמים אני מגיע לכאן בשביל לשתות.
יצאתי מהאגם, בלי שום טיפת אכפתיות אם אני עושה רעש עם הרגלים, התקדמתי והשפרצתי מים לכל עבר. במהרה זה הפך למשחק. שוב אני נהיה גור. התגלגלתי במים, הזדמנות מצוינת לנקות את הדם.
שתיתי מעט מהמים ויצאתי. ניערתי את הפרווה מצד לצד והיא התנפחה. פוי, אני מסריח.
עקפתי את האגם מצד שמאל והמשכתי לרוץ, נהנה ממשב הרוח בפרוותי הרטובה.