שים לי מונה
בלב אני מודה לו שעצר לי. אבל בחוץ, אני שומר על רוגע. כבר 3 שעות שאני מחפש מונית ואף אחד לא עצר לי. איזה צדיק הוא. באמת נחמד.
"לאן כפרה?"
"לסוף העולם"
"בכיף. סוף העולם יוצא.. 300 ₪"
"מה 300 ₪? היית מת. שים מונה"
"אין בעיה. בוא לשבת"
המונה התחיל על 0. כמו שאני, בתור ישראלי קמצן ומובטל, אוהב מאוד. בינתיים הנהג שלי התחיל לדבר. הוא דיבר על כמה שרע בישראל, הוא דיבר על כמה שרע להיות נהג מונית והוא אפילו דיבר על כמה רע זה להיות נשוי לאשתו. שתחייה.
בינתיים אני שתקתי. קצת מבוכה, קצת תסכול אבל זורמים. זה אפילו נשמע קצת כמו תכניות הרדיו שבהם יש איזה מאזין שמתקשר וחופר למנחה ולכל קהל המאזינים. לא משנה על מה, העיקר שיחפור. שייתן לנו איזה פסק זמן מלחשוב על כמה רע לנו ולמשך זמן החפירה הלא- קצוב, לחשוב על כמה שרע לו.
המונה הגיע ל 100 ואני התחלתי להתעייף. שאלתי את הנהג אם זה בסדר שאשן והוא אמר שכן. בחלום שלי חלמתי שאני נהג המונית. ואני במקום מוזר עם מלא מוניות ונהגי מוניות. היה שם איזה נהג מונית מגולח עם עניבה שדיבר בקול יציב ונמוך ואמר לכולם: "טוב, חבריה, כל אחד תופס את המונית שלו ותזכרו: חופרים על הנושאים הבאים ובסדר הזה- ישראל, החברה שלנו, האישה והילדים. אם אנחנו סובלים, מגיע לנו לחפור לנוסעים ל-40 דקות לא?!"
המחשבה על החלום הצחיקה אותי. כשהתעוררתי, המונה היה על 256 ונהג המונית היה שקט ורגוע. כאילו סיים את מנת החפירות והתסכול שלו ועכשיו הוא צריך להיטען מחדש. התרכזתי בלהצחיק את עצמי ללא הצלחה. הרי בכל רגע שאני מתקרב לסוף העולם, אני נהייה מתוסכל ומבואס יותר. מי יודע, אולי נהג המונית השפיע עליי.
עצרנו.
"הגענו" הוא אמר
"לאן?" שאלתי
"סוף העולם" הוא הגיב
הסתכלתי על המונה. היה על 345. שילמתי בתחושה של תבוסה ויצאתי מהמונית. דווקא נחמד הנהג מונית הזה. לא שנקשרתי אליו או משהו. אבל בכל זאת.
סוף העולם לא היה מעניין במיוחד. דרך עפר ואז צוק עם שלט עץ שכתוב עליו "סוף העולם". בראש שלי, סוף העולם היה יותר מפתיע. שדונים, מכשפות, זומבים שדוחפים אותי מהצוק, אבל לא. זה סוף העולם בשירות עצמי. אני צריך לדחוף את עצמי למטה. אין אף אחד לעזור לי.
נשמתי נשימה עמוקה וחשבתי. חשבתי על כמה דברים עשיתי בחיים שאני מתחרט עליהם ועל כמה דברים אני שמח. חשבתי על הנשיקה הראשונה שלי, על התואר ברפואה שרציתי ולא השגתי. נראה לי שיש לי סוג של מנחוס. אבל כשחשבתי על מה הייתי משנה בכל החיים שלי עד עכשיו, אם הייתי יכול כמובן, אם הייתי יכול לשנות משהו, אני לא הייתי מבקש ממנו לשים לי מונה.
תגובות (1)
לדעתי יכולת לפתח את הסיפור עוד טיפה, בפרטים (מרגישים שאתה טיפה מושפע מאתגר קרת, בתור אחת שאוהבת את הכתיבה שלו). במשפט "אין אף אחד לעזור לי" משהו לא מסתדר וחוץ מזה הסיפור מקסים :)