לא אמעד

שיר עמוק, אהבתי (:

שיר בעל עומק רב.
כשקראתי זאת, חשבתי על נערה, שכבר מבולבלת מהתנהגות החבר שלה, פעם הוא צוחק, אח"כ כועס. היא רוצה להבין אותו, אבל מפחדת למעוד בדרך אליו, אל לבו, ובכך להרוס את הקשר ביניהם.

המון תודה :)
ומור? הרעיון שלך מאוד יפה בעיניי…
אני שמחה שככה כל אחד רואה את השיר אחרת, בונה לעצמו סיפור שלם רק מכמה חצאי משפטים מחוברים.

שיר מאוד עמוק ומרגש .
פעם ראשונה שלי שאני קוראת שיר שלך , אבל תמיד אני רואה תגובות מקסימות על השירים שלך .
אז אני חשבתי על נערה, שכנראה עברה משהו קשה – גירוש הורים או משהו כזה או אחר, וקשה לה . היא מבקשת עזרה מהחבר שלה , שירים אותה ..
נהנתי מאוד לקרוא , מחכה לקטע הבא שלך .

תודה על המילים היפות :) אני שמחה שיצא לך לקרוא משהו שלי ושאהבת אותו!
אהבתי את הרעיון שלך! ממש מקסים…את חושבת שהנער יעזור לה לעבור את כל מה שהיא עברה? ואיך על ידי גילוי דרך חייו היא תוכל להתגבר על כך?

שיר יפהייפה!
ובאמת עמוק, כמו שאומרות התגובות האחרות..!
חשבתי על כמה דברים כשקראתי,
אבל אני אכתוב לך את מה שהכי התרכז לי בראש.
זה מעין סיפור שכזה, ארוך (כרגיל..) ומוזר..
מדהים שזה מה שהכתיבה שלך גורמת לי!
אבל אני מצטערת, אני לא אוכל לכתוב לך כרגע את מה שעובר לי בראש כשאני קוראת את השיר המקסים הזה, כי אין לי אפשרות (זמן!) כרגע..
אוף, אכן.
חח אבל מחר אני אחזור לכאן ואכתוב לך.
סורי.. חח
את באמת סופרת אמיתית, נתנאלה! :)
המשיכי לכתוב! (אהמ', הסיפור שלך!! אני עדיין מחכה, אגב..:))

טוב, תתכונני לחפירה.. :)
אני חשבתי על נער\בחור צעיר, שאהובתו נלקחה ממנו בידי מכשף רשע, ולכודה בטירה, הנמצאת על אי בים.
על יד האי, במרחק-מה ממנו, ישנה העיירה בה גרים רבים, כולל הנער. בקצה העיירה ישנו יער רחב וגדול, ובקצהו נמצאת שפת הים, ואפשר לראות משם את הטירה.
והנער מחליט לצאת לחפשה.
שומרים מסתובבים ביער, בנסיון להפיל כל אחד הינסה להציל את הנערה. אבל אסור שהשומרים של הטירה ימצאו אותו.
הימים נארכים בזמן מסעו, והוא מתבלבל בדרכים, כי אינו יודע מהו השביל הנכון.
העצים גבוהים מכדי שייראה את השמש במלואה, ורק קרני שמש בודדות חודרות מבעד לצמרות הגבוהות שלהם.
הנער מפחד. מפחד שהשומרים ימצאו אותו וילכדו אותו בצינוק, או יותר גרוע – יהרגוהו.
כל רשרוש עלים מקפיץ אותו.
אבל הוא לא מתייאש.
הוא ממשיך במסע שלו למען אהובתו.
הוא מאמין שהם ייתאחדו בסופו של מסעו.
והתקווה היא היחידה שמניעה אותו להמשיך, ולא להיכנע.
ואז, בזמן שהנער מתעורר כשהשמיים מעליו בהירים עד מאוד, הוא שומע קול.
הוא אינו יודע מהיכן בא הקול. או האם הוא יחיד ששומע אותו.
קול, הקורא לו.
קול, האומר לו באיזה שביל ללכת. מהי הדרך הנכונה.
הקול שלה.
של הנערה שלו.
הוא מאמין שהם קשורים ביחד, באהבה ובנפש. אהבה אמיתית. אהבת אמת.
הוא מרגיש שליבו כמעט ומתפוצץ מרוב התרגשות,
למשמע קולה,
הענוג ועדין, המעניק לו כוחות מחודשים ורצון עז עד-מאוד, להמשיך במסעו, ויהי מה.
וכמו שאמר קולה, הוא הגיע לקצה היער, לבסוף.
הוא רואה את הטירה.
וליבו מתרגש.
אך אין לו דרך להגיע אליה.
הוא יושב שם, על שפת הצוק הגבוה שבקצה היער, ומנסה לחשוב על תוכנית.
בינתיים הגאות עולה,
והמים כמעט שמגיעים לרגליו המשתלשלות מגופו הרפה היושב על השפה.
אבל הוא לא מאבד תקווה.
הוא מחליט לקום ולעשות מעשה. כמו גיבור. כמו גבר.
הוא אומר לעצמו, שהמצב יישתפר.
שהוא יהיייה שמח. מאושר.
כשיימצא אותה.
כאשר ייתאחדו. והוא יודע שכך יהייה.
הוא הולך אל היער, ומוצא ענפים על הקרקע.
בונה רפסודה פשוטה ומעט עלובה, אך יציבה ומספיק חזקה.
וכהשגאות יורדת, והשמש עולה, הוא נמצא כבר בים, בדרכו לשם.
הים קצת סוער, אך הנער חזק ממנו.
הוא נחוש במטרתו. יודע מהו מבוקשו.
ונער מגיע.
מגיע לאי.
הטירה לפניו.
ואהובתו שם.
הוא מטפס.
על קירות הטירה, מבחוץ.
רגליו דורכות על אבני הקיר המגושמות,
וראשו תמיד מורם מעלה, אל עבר החלון הגדול שבמרום הטירה.
הנער מצליח בקושי רב לטפס אל תוך החדר, דרך החלון הפתוח, ונעמד מתנשף ומתנשם בתוך החדר ; הריק.
דמעות עולות בעיניו.
כל כך רצה שהיא תהייה כאן, בחדר ההז.
כה משתוקק הוא לחיבוקה החם, למגעה האוהב.
וקולה מדבר אליו. שוב.
הוא צועד בביטחון אל מחוץ לחדר, ונכנס לחדר אחר, ללא שום חשש.
אבל שם נמצאת רק אכזבה.
היא לא שם.
האהבה.
ומחלון החדר הפתוח לרווחה, מבחין הוא בדמות קטנה.
דמות הנכנסת לתוך היער.
הנערה.
הנער בוכה בכי מר.
מבקש בלבו, שקולה ינחה אותו שוב, כיצד יבוא אלייה.
איך יתאחדו, סוף-סוף.
בלי שחייו ייראו עצובים ועגומים עוד.
והקול עונה לו.

טוב, אני יודעת שהשורה האחרונה לא קשורה לשיר שלך, אבל אני לא אוהבת במיוחד בלדות, ככה שהיתי חייבת להוסיף את תקוות האור הזו.
כן, וכתבתי מגילה.
סיפור שלם אפילו.. חח מצטערת! אבל זה מה שעלה לי בראש!
את מופלאה, שתדעי. :)
את גורמת לי בדרך כל כך פשוטה, סיפורים שכאלו ומחשבות שכאלו, ו..!
ואוו!! אני ממש אוהבת את זה! את הכתיבה הנפלאה שלך!
סורי שכאילו 'עיבדתי' את השיר שלך ל'סיפור' משלי..!
וסורי שזה נראה סיפור-סיפור. אבל לא יכולתי לכתוב זאת בדרך אחרת..
מצטערת..
נהנתי עד-מאוד לקרוא את השיר!
אשמח לקרוא עוד קטעים (ופרקים אהמ' אהמ'!!) שלך! :)
(ואני כן הולכת להתנצל על החפירה שלי כאן, כי זו כן חפירה, ואת לא יכול להכחיש. חח.. אז סורי. כזאת אני..)
❤

או.
מי.
גאד.
שייייט!!!!!!!!!!
אווקי, זאת מגילה מקצועית!!!!!
איזה פאדיחה…
נתנאלה!
סווורי עצווווום!!!!
אומיגד, איך הצלחתי לעזאזל לעשות את זה?!
יואוו.. אני מזה מתפדחת לי כאן..
סורי!!

חחחחחחחחחחחחח ראיתי רק עכשיו את מה שכתבת!
באמת חפירה!
אבל אני אוהבת חפירות כאלה! אין על מה להצטער! באמת שלא…זה מעלה לי מלא מלא חיוכים מאירי פנים D:
ממש אהבתי את הסיפור שלך! ותצחקי או לא אבל מצאתי בו משהו הומוריסטי חחחח לא יודעת למה! אבל אני יודעת באיזה נקודה…כשהוא הלך אליה, עד שמצא את הטירה, כביכול הגיע למטרה. אבל לא, הגורל צוחק עליו. הוא לא הצליח להיכנס! איזה ביש מזל! חחח
אבל באמת יפה :)
ומרגש…
ומלא תקווה…
אני שמחה שהשיר שלי העלה בך את כל הרגשות, המחשבות והסיפור הזה!
תודההההה!!!!
ואת לא צריכה להצטער :)
תמשיכי לכתוב כאלה חפירות יפות!
ואני אמשיך בקרוב לכתוב…
פשוט אני עמוסה במבחנים ושיעורים :\ כיתה יא' וזה…

אוקיי. את כותבת נפלא! וזה המחמאה הכי גדולה שאני יכולה לתת! מוכשרת :)