אני אוהבת אותך.. וואן שוט על לואי ושחף <3

אני הולכת בגשם, מקווה שהוא ישטוף ממני את הכל, את כל מה שעבר עליי, את הכל.
איך ששמועות רצות, בין אם הן אמת ובין אם שקר, אני נפגעתי מהן, נפגעתי חזק.
הצלצול של הפלאפון שלי נשמע, זה הוא.
סיננתי.
אני לא יכולה לשמוע את הקול שלו שוב, לא יכולה לראות את הפנים שלו שוב, זה קשה מדיי.
שוב הצלצול נשמע, הפעם הוא כנראה לא יוותר.
"תפסיק להתקשר כבר! אתה לא מבין?! פעם ראשונה, סלחתי, פעם שנייה לקח לי זמן אבל הצלחתי להתגבר על זה, אבל פעם שלישית? לא! זה כבר יותר מדי!"
"שניה, שחף, בבקשה, תגידי לי איפה את ואני אבוא לקחת אותך, נדבר בבית, אני מבטיח לך שזה לא נכון מה ששמעת"
"עוד חמש דקות אני בבית" נאנחתי וניתקתי את השיחה לא מחכה אפילו לשמוע אותו אומר עוד פעם שהוא יבוא לקחת אותי.
הלכתי בגשם, לא הייתי כלכך רחוקה מהבית אבל זה מספיק בשביל שאני אירטב מכף רגל ועד הראש, לא היה אזור אחד בגופי שלא נרטב, קור איימים תקף את גופי ואת פניי, העיניים שלי התייבשו מהרוחות החזקות, לא היה לי אכפת, אולי הייתי צריכה לסבול קצת כדי להעביר את התחושות האלה, תחושות של בגידה.
נכנסתי הביתה, לואי ישב על הספה רגלו מתופפת על הרצפה בעצבים.
"הנה את! את לא מבינה כמה דאגתי לך!!איפה היית??" הוא קם במהירות מהספה וניגש לחבק אותי.
לא החזרתי לו חיבוק, התנתקתי במהירות וזזתי מעט אחורה.
"בואי נשב, בבקשה, תתני לי להסביר" קולו נהיה חנוק מדמעות.
התיישבתי על הספה בלי להביע שום רגש, הלי הבעת פנים שתרמז על רגש.
על כמה שאני אוהבת אותו! כלכך! אבל.. הוא בגד בי, זה משהו לא נסלח.
"תתחיל" אמרתי לו לאחר כמה שניות של שתיקה.
"אני נשבע לך שלא עשיתי כלום! אתמול כשיצאתי עם הבנים השתכרנו קצת והיא פשוט נצמדה אליי כל הערב, אני נשבע לך שלא רציתי בזה! היא נישקה אותי ולא אני אותה! זה היה בדיוק לשנייה! אני לא רציתי את זה!!" דמעות התחילו לזלוג מעיניו.
קשה לי לראות אותו שבור, אבל כנראה שהפעם אין ברירה.
"אני מצטערת לואי.." לחשתי וקמתי מהספה לעבר הדלת.
"בבקשה! תעצרי" הוא תפס בידי.
"לא לואי, זה נגמר, אני מצטערת" אמרתי ונתתי לו נשיקה קטנה, נשיקת פרידה.
"שחף" הוא צעק מהדלת. הסתובבתי אליו, עיניי כבר ספוגות בדמעות.
"בבקשה שחף" הוא התחנן בוכה, עוד שנייה יורד על ברכיו.
"שלוש פעמים לואי, זה כבר שלוש פעמים יותר מדי" אמרתי מנסה לעצור את הדמעות.
הוא התקרב אליי, מנגב את עיניו ונעמד מולי, ידיו החמות מלטפות את לחיי ומנגבות את הדמעות.
"אני אוהב אותך, ורק אותך! וזה תמיד היה ותמיד יהיה ככה!" הוא מצמצם פערים בנינו.
אני רק מביטה בעיניו, בעיניים שאני כלכך אוהבת לראות בבוקר כשאני מתעוררת לידי במיטה.
אני מורידה את מבטי לשפתיו הדקות והנעימות שמעבירות בי צמרמורת בכל פעם שאנחנו מתנשקים.
אני נותנת לעיניים ששלי להיסגר ולשפתינו לסגור פערים עד שהן נצמדות לגמרי וזזות בתיאום מושלם.
צמרמורות מוכרות ונעימות עוברות בגופי.
"אני אוהבת אותך"