מאז שהלכת.. וואן שוט זאיין ושחף.. (לא, לא אני..)

אוקיי אז בגלל שאני חברה מדהימה, החלטתי היום להקדיש וואן שוטים מתורגמים לחברות המושלמות שלי..
ראשונה היתה אור, עכשיו שחף אהובתי..
ברגע שאני יקבל תשובות מי רוצה בוואטסאפ, אני ידע למי עוד לעשות :))
אז קצת שיניתי את הוואן שוט שיצא מתאים למה שאני חושבת, אז מקווה שתהנו.. :)

שחף היקרה,

עברו כבר שמונה שנים. שמונה שניים ארוכות מאז שחייכת חיוך אחרון ומאז הפעם האחרונה
שנישקת אותי.

שמונה שנים מהרגע שהצעתי נישואים.

שמונה שנים מהתהליך הענק של ההתגיירות שעשיתי,
בשבילך..

במשך שמונה שנים אני הייתי עושה את אותו הדבר.

אבל בשלושת הימים האלה אף אחד לא היה מסוגל למצוא אותי
הייתי הולך ל"שם" למקום האהוב עלינו.
שבו נהגנו להפגש כשהיינו בני 18.
שבו הייתה הנשיקה הראשונה שלנו, שבו אמרת שאת אוהבת אותי, זה המקום
שבו רבנו לראשונה, וניהלנו שיחה רצינית.

אבל היי, אנחנו עדיין אוהבים אותו.

אני חושב שתהיי מאוד גאה לראות את אליה, היא עכשיו בת שמונה, והיא בהחלט יפה
וחכמה. היא מעריצה את הבנים כמו שאת היית מעריצה אותם.

לפעמיים היא שואלת אותי איך זה שלילדים אחרים יש אמהות ולה לא. מעולם לא הצלחתי
להסביר לה, שהיית יותר טובה מהמילים שיצאו מפי.

מקווה שאיך שהוא את רואה את זה, ומבינה את הכאב שלי.

אני מקווה שנחמד לך בגן עדן, למרות שאני חייב לספר לך משהו:
אני יצאתי עם בחורה היום, חברה של נייל, אנחנו דיברנו וצחקנו, היא מדהימה.
אבל אז היא ניסתה לנשק אותי.

היא הניחה את שפתייה על שלי והדבר הראשון שעבר לי בראש שלי, היית את.
החיוך שלך, והפניים היפות שלך. לא נישקתי אותה בחזרה, המצאתי תרוץ עלוב
ושאנחנו לא נסתדר.

החלטתי לחזור להקדיש את החיים לאליה. היא זקוקה לי. ובכל זאת, אחרי שמונה שנים
אני חוזר לפעמיים מהעבודה לבית ומצפה למצוא אותך שם, אבל לא, את לא פה.

לפני שמונה שנים שהיית כאן, שהיית נושמת ומחייכת ומחזיקה את התינוקת הקטנה
שלנו, אליה. הייה היום שמכונית פגעה בך. הרופא אמר שאת מתה. אליה אמרה את המילה
הראשונה שלה 'אמא' שמעתי אותה אומרת זאת אחרי שחזרתי מבית החולים.

החזקתי אותה בידיי באותו הלילה, שרתי לה את השירים האהוביים עלייך וסיפרתי
לה עלייך. למרות שלא היה לה מושג מה אני אומר… היא נרדמה מהר מאוד.

אני יודע שיש לה כמה מהסיפורים האלה בחלק האחורי של המוח שלה, איפשהו.

אחרי שמונה שניים בלעדייך. להארי, לואי, נייל וליאם יש משפחות והם מרוצים.
אנחנו עדיין להקה, אבל אנחנו פחות פופולריים, אבל הסכמנו שזה בסדר שיהייה להם
יותר זמן למשפחות שלנו עכשיו.

אז כן, זה נדוש, עוד מכתב להניח על האבן הגדולה ששמך חרוט עליה..
עוד מכתב לאוסף, שאחראי החלקה לוקח, אפילו לא מתייחס לעובדה שעוד לא יצאתי מבית הקברות..
עוד מכתב לכל המכתבים שכתבתי לך בשמונה השנים האלו..

אני מקווה שאת קוראת את זה כי אני רוצה שתדעי… שבכל מקום שאני, וכל מה שאני עושה
אני אוהב אותך. ואני מחכה ליום ההוא שאנחנו נפגש בגן עדן.

זאיין.