הצוואה-פרק 8
ביום שלאחר מיכן,קבעה קייט להפגש עם סקוט.הם נפגשו בבית קפה קרוב לביתה של קייט.
"אני מודה לך שהסכמת להפגש איתי.."פנתה אליו.
"כבר אמרתי לך..העונג כולו שלי."ענה לה במין חצי חיוך.
"אתה בילית עם דניאל את שעותיו האחרונות."אמרה בפניו.
"כן."ענה סקוט.
"תגיד לי משהו…הוא לא סבל .נכון?"שאלה קייט.
"למען האמת ולמרבה הצער..הוא סבל."ענה סקוט,"אני אומר לך את כל האמת עם היד על הלב שלי."סיפר לה.."קייט,דניאל סבל מכאבי תופת איומים.כאב לו."
"הו, אלוהים.."אמרה,עצובה.
"אני לא מאמין שאני מספר לך את זה,אבל.."החל לומר.
"מה??..ספר לי,גם אם זה נורא,אני חייבת לשמוע הכל.."דרשה ממנו,בעוד המלצרית מביאה להם את ספלי הקפה שלהם.
"בשלב מסויים,הוא כבר לא היה מסוגל לעמוד.וואו,זה קרה כל כך מהר.תוך חצי שנה,הוא..הוא פשוט הלך ונגמר לי מול העיניים.."סיפר לה סקוט.
"הייתם חברים קרובים.."אמרה קייט.
"הכי טובים.."ענה סקוט.,."אין לך מושג כמה הוא אהב אותך.הוא היה כל כך מאוהב בך."
"אוליי,לא ציינתי את זה,אבל,גם אני עדיין אוהבת אותו.."אמרה קייט.
"רואים. רואים בעיניים שלך. המבט העצוב שלך.את אוהבת אותו."הבין סקוט.
כשהם יושבים בבית הקפה ורעמים רועמים ברקע.
גשם שוטף החל לרדת בחוץ.כאשר הם יושבים ושותקים קפה חם.
המקום הזה העלה בה הרבה זכרונות.
קייט ודניאל,נהגו לשבת בבית הקפה הזה בימים שהיו ביחד.
מקום כל כך,נעים עם אווירה בייתית כשניחוח קפה טרי ועוגות טריות שזה עתה הוכנו היה באוויר.
הארומה של הקפה הייתה כה חזקה ונעימה.
תגובות (0)