לנצח : פרק שתיים
אליסון הצטממרה ; לרגע היה נדמה לה שרק היא והעיינים שם .
העיינים הענבריות-זהובות , מביטות אליה מתוך ים של מחטי אורן דקיקים , האישון שלהן מוקף בקו מזוגזג שחור , חייתיות אבל אנושית להפליא . הן הקסימו אותה וזיעזעו אותה .
לא לחיות יותר באשליות , להצליח לדמיין חלק מהפנים של מי , או של מה , שמטריד אותה , שאוכל אותה מבפנים ושמכרסם באישיות שלה . מבטה לא הצליח להתנתק מהעיינים המופלאות האלו , מהעיינים שהשאירו אותה ערה בלילות כל-כך הרבה זמן ושגרמו לה לבכות ; מהעיינים האלו , שנשארו בעייניה כל-כך הרבה זמן מיסתוריות וגרמו לה להיות כמו פגם זר , לא שייכת . שהטריפו אותה וגרמו לה לרצות לא להיות כאן .
ולפתע , העיינים שחדרו אל נשמתה , התנתקו ממבטה ופנו חזרה אל תוך היער שניתק אותם , את אליסון ואת העיינים , אחד מהשני . התחושות המסחררות נעלמו בין רגע ופינו מקום לדמעות שחנקו את גרונה .
אלנה הניחה את ידה על כתפה של אליסון , מתנקת אותה מין הערפל שאפף אותה ומניחה אותה בעדינות בחזרה למציאות . "אליסון?" שאלה שנית , בעוד חברתה מסרבת לנתק את מבטה מהיער . לאלנה נדמה שעוד רגע אליסון תזנק ממקומה , תשבור את החלון הרחב ותרוץ פנימה . חוסר ההבנה דיגדג בקצות עצביה והיא כעסה לרגע , כה היה ברור שמשהו עובר על אליסון והיא מסרבת לפצות את פיה . נדמה היה שהבחינה במשהו שהיה שם והיא מחפשת אותו שוב . "אליסון?" שאלה , קולה מתגבר קצת וידה מטלטלת את אליסון קדימה-אחורה בתנועות קטנות .
אליסון חזרה למציאות ונענעה בראשה -מסלקת את הדמעות . היא הרימה את מבטה לאלנה המודאגת . בולעת את רוקה בחשש מסוים שמה אלנה תחקור אותה ותאיים להוציא ממנה כל פיסה של מידע . "כן?" שאלה בקור צרוד שכמעט ואינו נשמע , "כן?" שאלה שוב , מסלקת מקולה כל נימה אחרת חוץ משלווה . היא ניסתה לגרום לעייניה לחייך , להראות לאלנה שהכל בסדר ולמנוע את הצפוי ; את התחקיר שחששה ממנו .
אלנה רצתה לשאול את אליסון , לחקור אותה ולהטיח בה שאלות כמו :
"מה קורה איתך? את מנותקת לגמרי בזמן האחרון ."
"קדימה אליסון , ספרי לי מה קורה איתך!"
"מה מציק לך כל-כך? זאת אני?"
אבל נמנעה מכל זה והביטה באליסון . "הכיתה ריקה , אני זזה." אמרה לאליסון , ניתקה את מבטן והכריחה את רגליה לנוע לעבר היציאה מהכיתה . אבל היא לא הרגישה מסופקת . היא עצרה את עצמה במפתן הדלת בעוד ידה נחה על המשקוף . "אליסון?" קראה לעברה . מבטיהן השתלבו – "אשמח עם תספרי לי מה קורה איתך בהזדמנות…" אמרה , הרימה את רגליה ודחפה את עצמה מחוץ לכיתה . מותירה את אליסון לבדה בכיתה .
אליסון סובבה את מבטה חזרה ליער , מחפשת שוב את העיינים האלו . ולפתע היכתה בה מחשבה –
אני חייבת למצוא אותו , אמרה לעצמה , את הגוף של העיינים ..
תגובות (18)
מה דעתי??.
מושלם, תמשיכי((:
שמחה לשמוע D;
פרק מעולה :)
מחכה להמשך:)
חחחחח ולא משנה.העיקר שמהשכת : ) ) ) ) ) )
"שמהכת" ..
אופיר ?
ידעתי שיש לך אוצר מילים מאוד גדול ,
אבל לא שמעתי על המילה הזאת בכל חיי הקצקצרים מלאי ההמבורגרים שלא אכלתי .
חחח סתם ,
תודה על התגובה , אני שמחה לשמוע D:
שמהשכת זו מילה נרדפת ל'המשכת' חחחחחחחחחחחחחחחחחחח
וחייך היו נטולי המבורגרים?!איך זה הגיוני בכלל?!
כי אמא שלי שונאת את מקדולנדס .
בגלל זה אני מקדמת את מפלגת ההמבורגר הציוני .
יש גם את בורגראנץ'…ואני בכלל לא אוכל ממקדונלדס.אצלי ביישוב יש מלא מקומות של המבורגרים.אז אני מסודר :)
ברעעער אופיר !!
חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח
ווהוו המשך!! D:
איזה מקסים! ומלחיץ.. זה חייתי ואנושי ביחד? אני עדיין מתלבטת מה זה\מי זה..
חח אני באמת שמוקסמת מהפרק (הקצר הזה!! תאריכי קצת..) !
שמחה שנהנית לכתוב, כי אני נהנתי לקרוא :)
תמשיכי במהירות! מעולה! 3>
את יודעת , גברת אנונימית ?
רק לך חיכיתי !!
אבל ההמשך יבוא רק ביום א' ..
(באשמתו של אופיר… אחמ..)
מה??!
למה רק ביום ראשון?!
ולהמ לעזאזל זו אשמתו של אופיר? חח
והיי, זה מחמיא שרק לי חיכית :)
(ואת יודעת את השם שלי, לא? חח מוזר לי 'גברת אנונימית'..)
השתמשתי בזה בכוונה , *רוז* .
אופיר מעלה את הפרק הבא של הסיפור שלו ביום ראשון ,
אז גם אני . בשביל להאשים מישהו .
וואו …… !
תמשיכי לכתוב סיפורים !
את כותבת מדהים !
וואו …… !
תמשיכי לכתוב סיפורים !
את כותבת מדהים !
וואו …… !
תמשיכי לכתוב סיפורים !
את כותבת מדהים !
אני יעמיד פנים שאין לי שום מושג מי זה -.-
זה כל כך מסקרן! העיניים האלה שמביטות בה… והעניין הוא שהיא הרגישה בהן עוד מזמן! לא מעכשיו! וואו… הסיפור שלך עולה על כל מה שדמיינתי שיהיה ואני רק בפרק השני!! אני אוהבת סיפורים מהסוג הזה, והכתיבה שלך הופכת את זה לחוויה קסומה שלא הייתי יכולה למצוא בשום מקום אחר!
כיף לשקוע בסיפור שלך, אני רצה לפרק 3!