קוראת המחשבות: פרק 2

"תלמידים, צץ במוחי רעיון נהדר! אנחנו נעשה עבודה גדולה להגשה על קריירה."
חשבתי שאין יותר גרוע מזה.
"ומה שהכי טוב, זאת תהיה עבודה בזוגות!"
טעיתי.
"אני אגריל את השמות וניפגש אחרי ההפסקה"
כמובן שהיה צלצול רגע אחרי שהיא אמרה זאת, כולם יצאו להפסקה נרגשים ומאושרים, ואני, אני קברתי את ראשי בשולחן.
נגמרה ההפסקה והמורה נכנסה עם חיוך שטני שמבסר רעות, מבחינתי, חלוקת הזוגות.
היא החלה להקריא את שמות התלמידים, כולם שתקו וקיבלו את זוגותיהם, אבל אני יודעת שהם חשבו על כמה שהבן זוג שלהם מעצבן ושזה לא הוגן.
"לילי, בן זוגך הוא….."
שמעתי אותה בהילוך איטי, כאילו העולם נעצר, ככה פתאום.
התחננתי בתוך עצמי שבת זוגתי לא תהיה דניאלה, המקובלת של הכיתה, שכל מה שיש במחשבותיה זה בנים, וכמה שהם חתיכים, ואיך אפשר לפתות אותם ללכת אחריה לכל מקום, איכס! איזו צביעות! שונאת את הילדה הזאת!
"לילי! קומי ובואי לקחת את המטלה!"
בזמן שחשבתי על כמה שאני שונאת את דניאלה, לא שמתי לב והמורה קראה את שמו של בן זוגי. קמתי אל המורה, וראיתי את בן זוגי לעבודה, ג'יימס ג'ורדן. יותר גרוע משחשבתי. הוא ילד עצלן שכל מה שמעניין אותו זה הגיטרה שלו. צעדתי לעברה, לקחתי את העבודה והעפתי חיוך מאולץ לעברו.
שאר יום הלימודים עבר בלי ששמתי לב, כי הייתי שקועה במחשבה "מה קרה הרגע?".
בסוף היום יצאתי מהכיתה, ג'יימס, להפתעתי, חיכה לי ליד הדלת. הוא נשען על המשקוף וחייך אלי. אמר "יום טוב" ונתן לי לצאת לפניו, לאחר מכן סגר את הדלת, וביקש את הטלפון שלי. שאלתי אותו למה, ואז הוא אמר שהוא צריך אותו בשביל לתקשר איתי בנוגע לעבודה… נתתי לו אותו והוא נתן לי את שלו. רצתי הביתה, סגרתי את דלת הבית וקרסתי על רצפת הכניסה בגלל שהייתי מותשת.
אמא קראה לי לאכול. כשנכנסתי למטבח שררה דממה. ידעתי שמשהו מטריד את אמא, אבל לא רציתי לקרוא את מחשבותיה מתוך אי נעימות. החלטתי שרק ברשותה אדע מה קורה, אז שאלתי אותה,"הכל טוב אמא?", "הכל בסדר" היא אמרה, "למה את שואלת?" היא הוסיפה, "פשוט… את נראית כאילו משהו מטריד אותך…" עניתי.
שוב שררה דממה, יכול להיות שיש משהו שהיא לא רוצה לספר לי? אולי היא לא יכולה? שאלות רבות עולות בראשי. חיכיתי לתגובה, אך כל מה שיכולתי לשמוע זה את הגשם דופק על החלון, מבקש להיכנס.