התחלה חדשה – פרק עשרים ושמונה

לאחר כמה נשיקות מלאות בתשוקה ששמרנו במשך חודש חזרנו אל הכיתה.המורה העיפה לעברנו מבט חושד אבל התעלמה מהזמן הממושך שבילינו בחוץ.המבט של סטייסי היה עוד יותר גרוע.זה היה נראה כאילו היא מנסה לשרוף אותי ללא הצלחה.מפגרת.
"אני מת שתגיע כבר ההפסקה."לחש לי סם.
"למה?"שאלתי מבולבלת.טעם נשיקותיו עוד עמד בפי ולא יכולתי להתרכז בכלום.
"כדי להיפרד מסטייסי ולהיות איתך."הוא שלח לי נשיקה נסתרת.
"מה יקרה אם היא תיפרד ממך קודם?"
"יותר טוב.יחסוך לי את העבודה השחורה."מלמל.
"אתה יודע שהיא סתם ניצלה אותך,נכון?"שאלתי אותו.
"כן,כמובן.את חושבת שאני לא ניצלתי אותה?"שאל בשובבות.
"מה זאת אומרת ניצלת אותה?"
"היית איתה רק כדי לגרום לך לקנא.משום מה זה נמשך חודש."אמר בפשטות.
זה…זה לא יפה."אמרתי בבלבול.קשה להתרגל למקום חדש,לחוקים חדשים.לפעמים אתה עדיין נתקע בחוקים הישנים.
"מה זה משנה?היא גם ניצלה אותי."
"אבל…אתה ידעת את זה.היא לא יודעת את זה."
"תעשי לי טובה,מאמי-"
"שונאת שקוראים לי מאמי."הזכרתי לו.
"טוב…נחזור לנושא:את באמת חושבת שהיא לא יודעת??היא יודעת את זה ועוד איך!היא אפילו שאלה אותי על זה."
"מתי??"
"כשהצעתי לה לצאת איתי.היא שאלה אותי אם זה בגללך ואמרתי לה שכן.היא אמרה סבבה וכתבה על היד S+S=LOVE.משוגעת לגמרי הילדה."
"היא לא משוגעת.היא מאוהבת."
"עכשיו את בעדה??תזכרי שהיא נישקה אותי."
"סם,שתוק."אמרתי והוא צחק.לקחתי את אחד מהטושים שלו וכתבתי על היד שלו S+E=BIG LOVE.הוא צחקק ואמר בשובבות:"לנו יש אהבה יותר גדולה."
"לא,לנו יש אהבה אמיתית."תיקנתי אותי ונישקתי את לחיו בסתר.שמעתי את מיקה מאחורינו עושה קולות הקאה.
"נשמע כאילו יש לנו כבר מעריצה של האהבה שלנו."אמר וצחקנו.אני עדיין לא מבינה איך המורה לא רואה את כל הדברים האלה!!
"מזה מעריצה??סוגדת!!"סיננה מיקה בלחש.
"אני לא אומרת כלום על כריס ועלייך כשאתם בולעים אחד את השני בחדר שלי,נכון??"החזרתי לה כשאני מתאפקת לא לפרוץ בצחוק באמצע השיעור.
"טוב,טוב.פיטים."אמרה והרימה ידיים כאות וויתור.אני וסם חלקנו כיף ניצחון קטן מתחת לשולחן.לפתע סטייסי התערבה:"סם הוא החבר שלי."
כולנו הסתכלנו עליה אשמים.שכחנו שהיא שם,מקשיבה לכל מילה היוצאת מפינו.
"אנחנו רק צוחקים,בהמונת טיבטית שכמותך."אמרה מיקה בעוקצנות.
"אז אל תצחקו עם סם.הוא שלי."הכריזה באף מורם.
"תורידי,תורידי את האף."עקצה אותה מיקה.היה ברור שהיא כבר מתה לפתוח חזית עם מלכת הפרחות.
"אני אוריד את האף עם את תורידי את עצמך.אוי,שנייה,כבר עשית את זה."אמרה וחייכה בניצחון למרות שאף אחד מאיתנו לא הבין למה התכוונה.
"מה זאת אומרת אני אוריד את עצמי?"שאלה מבולבלת מיקה.
"את נמוכה…תורידי את עצמך…אוי,כבר עשית את זה…"אמרה כאילו זה הדבר הכי ברור בעולם.מה שתגידי.
"מה שעושה אותך שמחה."אמרה מיקה וטפחה על כתפה החשופה.
"מה זה אומר?"שאלה מבולבלת.יש יותר טיפשות מהדבר הזה??
"תחשבי על זה לבד."זרקה לעברה מיקה וחזרה להסתמס עם כריס מתחת לשולחן.
"למה אני יושבת ליד סתומים??סליחה,סמי.לא התכוונתי אלייך.התכוונתי לשני הדיסלקטיות שפה."
"דיסלקטיות??באמת??זה כל מה שהצלחת??"שאלתי בזלזול.
"במה זה בדיוק מעליב??סתם יצאת גזענית."הוסיפה מיקה.
"התכוונתי לומר כלבות אבל זה היה עלבון לכלבים ולחיות בכלל."אמרה בחיוך ושלחה נשיקה רטובה אל סם הנגעל.
"מיקה,סטייסי,איימי וסם!היום ריתוק!אתם נשארים שעה נוספת בבית הספר!"צעקה המורה והמשיכה ללמד בחיוך מרוצה.