נירדפת 2

<הרגליים הורגים אותי> נאנחתי.
<אנחנו כבר קרובים> לא הצלחתי כמעת לישון בלילה.
<כמה קרוב?> פיהקתי.
<את בסדר? את ניראת עייפה> נערתי את ראשי מנסה לא לאבד את ההכרה.
<אני בסדר פשוט לא ישנתי כול כך> הוא היסתובב אלי.
<למה?>
<לא יודעת פחד מהציידים ואולי גם הנחירות שלך> הוא השפיל את מבטו וחייך.
<אני לא נוחר> הוא נעצר וגם אני.
<אתה צוחק זה נישמע כמו דוב גריזלי> חייכתי והמשכתי ללכת.
<אני לא מאמין לך> הוא צחק והמשיך גם.
<למה לך לא לאמין לי?> בדרך היה הרבה שלג ועצי אשוח. ראיתי שני סנאים קופצים מענף לענף.
<כי את תמיד עושה לי משהו לא נחמד> אני?!
<כמו מה?> ראיתי מרחוק כלב פרוותי, אלסקן מלמוט יפיפיה עם עיניים כחולות.
<לפני 5 חודשיים את וברוק בטיול השנתי הפחדתם אותי עם ארנב> חייכתי זכרתי איך גיימס התחיל בצרחות לרוץ וליצעוק "דוב! דוב!"
<לא ניסינו להפחיד אותך מצאתי ארנב אפור חמוד וברוק עזר לי ליתפוס אותו וזה לא אשמתי שאתה חשבת שלדוב יש אוזניים ארוכות, גדולות ופרוותיות> ניראה לי שאנחנו מיתקרבים לפי הכלב אני רואה.
<ובשיעור כימייה זה גם לא היה אשמתך אה?> שיעור כימייה… אה הפיצוץ הדביק.
<זה אריק ופבלו. זה משקורה כשאתה קורא להם חנונים על זה שקיבלת 50 והם קיבלו 100> אני לא מאמינה עדיין אני מדברת לגיימס אבל ההרגשה שאני מדברת עם עצמי ולפני עומד פשוט זאב.
<כשאני אחזור הם יקבלו…> הוא התחיל לינהום.
<תירגע ניראה לי שלא באלך עוד שבוע של ניסיון לקרצף את הפנים> המשכנו ללכת. כבר ממש היה אפשר ליראות את העיר.
<את תיצטרפי אלי נכון?> התיישבנו ויללנו יללה אחת חזקה.
<מה עכשיו?> נישכבתי ארצה.
<מחכים> הוא נישאר יושב זקוף.
היסתכלתי על הנוף איך פתיתי שלג לאט יורדים לאדמה.
"האווהאווווווווו" היתלווה קול היללה שלהם עם הרוח.
<קדימה עוד יללה> יללנו בחזרה ואז אחרי כמה דקות שמענו הרבה טביעות רגלים.
והופיעו לפנינו ארבע זאבים הניראים כמונו.
<מי אתם?> נהם הלבן שפרוותו הישתלבה עם השלג.
<הגענו לכאן בגלל סיבה> ענה גיימס בכול מכובד.
<והיא?> ענתה זה שבצבע חום בקול רגוע.
<חברתי שכאן, אפריל היא ניתקע בגוף הזאב שלה ושלחו אותנו לכאן> היתרוממתי ונערתי את השלג מעצמי. נעמדתי ליד גיימס.
<איך אנחנו יכולים ליסמוך עליכם?> אמר האפור.
<מה אתם רוצים שנעשה טקס אימון האחד בשני?> ברגע זה היתי צריכה להיתערב.
<הרבה זאבים רעים רוצים את כוחו העצום של הציף ולדימיר. אז מי אמר שאתם לא כמוהם?> היסתכל במבט אכזר עלי הלבן.
<אנחנו רוצים רק שתעזרו לי לחזור לצורתי האנושית!> נהמתי.
<תירגעי> לחש לכיווני גיימס.
<בבקשה> היסתכלתי עליהם בעיניים מיתחננות. לפתע זה שלא דיבר קפא במקום.
<מה קרה סיריוס?> שאל החום.
<רוצו! הציידים!> עוד פעם! הם אף פעם לא מפסיקים לצוד! נאנחתי כשראיתי אותם מיתקרבים מאחורה והתחלתי בריצה.
כולנו רצנו. אבל באחד מאיתנו פגעו. האחד הזה הוא גיימס.
<גיימס!!> נעצרתי שכשראתי את גיימס שוכב על השלג שכול שניה הפך מלבן ליותר אדום.
רצתי לכיוונו. <גיימס!> ראיתי את עיניו של גיימס מיסתכלות עלי ולאט לאט האור בהם מיתכבה.
<לא> יבבתי והתחלתי ליבכות. <תחזור בבקשה תחזור> ליקקתי את פניו.
ראיתי איך כול הזאבים ברחו ונישארנו רק שנינו גיימס ואני.
הרמתי את פני מגופתו של גיימס וראיתי לפני.
שלושת הציידים היו מסביבי.
<אני לא יעזוב לא בלי קרב> חשפתי שיניים וטפרים.