הצוואה-פרק 6

קייט הגיעה להלוויה של דניאל שהתקיימה ביום לאחר מיכן.
שם היא פגשה את סקוט בפעם הראשונה.
"את בטח קייט.."פנה אליה לפני שהחל מסע הלוויה.
"סקוט?" היא הבחינה בבחור יפה תואר.
"צר לי לפגוש אותך בנסיבות טראגיות כאלה. חבל,שלא נפגשנו לפני מותו של דניאל.הוא היה חברי הטוב." אמר,לוחץ את ידה,כשהיא מוחה דמעות.
יום סגרירי.קר.
כולם לבשו מעילים שחורים.
בתום הטקס, כאשר הורד הארון אל האדמה,התגברו הדמעות בעיניה של קייט,שלא הספיקה להפרד ממנו.סקוט אמר דיבריי הספד.והניח ורד על הארון.
קייט סירבה לעכל כי היא קוברת את האהוב שלה באדמה.
ליבה סרב להפרד.
סקוט הגיש לה את המכתב שדניאל כתב לה.
כשמאוחר יותר ישבה בדירה שלה,קוראת את מכתבו.
"קייט,אהובה שלי.."פתח את מכתבו.
"אני כותב לך את המכתב הזה בכדי להודות לך. להודות לך,על הזמן שבילינו ביחד.
כשאני עדיין כואב את כאב הפרידה.
נכון,מזה שלוש שנים אנחנו כבר לא ביחד,אך חשתי צורך חזק מאוד לספר לך מה אני מרגיש.
אני עדיין זוכר,אייך היינו רצים אל הים הכל פעם שרצינו להתרחק קצת למקום משלנו.
אייך,הלב שלי מתכווץ בחוזקה בכל פעם שאני רק שומע את השם שלך.בכל פעם שמישהו מזכיר אותו.או בכל פעם שאני רואה את התמונה שלך.אני רוצה לרוץ אלייך.
בכל פעם שאני מתכווץ כולי מכאבים,אני רק רוצה להרגיש את החיבוק שלך,שתמיד מרפא הכל.
המגע שלך תמיד היה עבורי כמו קסם.
אני בגיהנום,קייט. מתעורר באמצע הלילה מתפתל מכאבים,ואת אינך לצידי.אני זקוק לך.
לא הצלחתי לגרום לך,להגיע אליי.אני רוצה לפחות לדעת שאת עדיין אוהבת אותי. ולא הגעת בגלל שזה קשה לך מבחינה ריגשית ולא בגלל שאת לא אוהבת אותי.
הדבר האחרון שרציתי הוא לגרום לך כאב וצער.
אני רוצה שתמיד,איפה שלא תהיי עם מי שלא תהיי,שתמיד תהיי מאושרת.
הפקדתי בידייך את הלב שלי.לנצח.ולמרות שהוא כואב עכשיו..
היכן שלא אהיה…אני תמיד,תמיד אוהב אותך.לעולמי עד.

אני אוהב אותך.דניאל.."