הצוואה-פרק 5

שבוע לאחר מיכן.
צילצל הטלפון של סקוט,שעסק בצוואה של דניאל.
גם הוא היה עורך דין ועסק בעינייני צוואה למיניהם.
זה היה בוקר ארור ומלא עבודה.
סקוט לא היה כל כך פנוי לעבודה כשחברו גסס והצטרך את עזרתו.
כל זמנו היה מוקדש לטיפול בו,בשיתוף עם משפחתו של דניאל,שהיו קרובים אליו בכל אותם ימים.
כשרופאים נכנסים ויוצאים מהביית הגדול שלו.הוא היה כל כך חולה,מוקף באהבה של הרבה אנשים שאהבו אותו ודאגו לו.כולם. חוץ,מאחת.
"סקוט?" נשמע קולה של קייט.
"קייט?" שאל סקוט כששמע את קולה.
"רציתי לבשר לך שאבוא לראות את דניאל.."היא אמרה,עצובה.
"אני חושב שכבר מאוחר מדיי,קייט."הוא ענה בצער..
"מדוע?" שאלה קייט.."מה…???מה קרה?"
כשהיא המומה,אך מתחילה להבין בעצמה במה מדובר.היא גם שמעה את זה בקולו של סקוט.
" קייט…דניאל איננו."ענה סקוט,מוחה את הדמעות שלו.
"מה איננו?" קראה קייט,לא מאמינה.
" הוא נפטר. הבוקר." סיפר לה סקוט,מבשר לה את הבשורה הקשה.."כל כך רצה לראות אותך…אין לך מושג,כמה הוא רצה לראות אותך. הוא אהב אותך עד הרגע האחרון שלו."
קייט הניחה את הטלפון שלה,פורצת בבכי מר.
לא מאמינה כי איחרה את המועד.הייתה לה הזדמנות אחרונה לראות אותו והיא סירבה.
היא לא באה,לא מישום שלא רצתה לראותו אלא כי,קשה היה לה לראות אותו במצבו.היא ידעה כי זה ימוטט אותה.היא לא הייתה מסוגלת להביט בו גוסס.תיכף,נגמר לה,מול העיניים.
,המעט שאוכל לעשות הוא להגיע להלוויה."אמרה,מוחה את הדמעות מעינייה,מוציאה לו מהמגרה שלה,מביטה בה כשדמעות מטפטפות על מעטה הזכוכית שהגן עלייה.
הבשורה המרה הזו הייתה קשה מנשוא.זהו.הוא איננו.ואיש לא יכול להחזירו.

היא לא הודתה בכך,אך בתוך תוכה,גם היא עדיין אהבה אותו.
כועסת על עצמה כי פיספסה את ההזדמנות האחרונה שלה להיות איתו.
כאשר,הוא היה כל כך נואש לראות אותה.
להביט בה.לגעת בה.
גם כשלקח את נשימתו האחרונה,הוא חשב עליה.לפני שהמחלה גמרה אותו.
הוא ידע כי אין לו סיכוי לשרוד כשלפחות ימות בלב שלם.
"הנחתי לו למות עם כאב לב."אמרה קייט.כועסת על עצמה.
הוא הלך בראש צלול אך עם לב שבור.
"דניאל השאיר לך מכתב."אמר לה סקוט.
"מכתב?" התפלאה,מוחה את הדמעות,שלא מפסיקות לזלוג מעינה.
"כן,הוא כתב לך מכתב."הסביר לה סקוט."אני לא יכול להקריא לך.זה אישי."