הצוואה-פרק 4

יומיים חלפו מאז אותה שיחה בין דניאל לסקוט..
בינתיים,הלך זמנו של דניאל ואזל.הוא שכב במיטה,חושב על דבר אחד: קייט.
הוא רצה לראות אותה,רגע לפני שליבו יפסיק לפעום.
"אני כל כך אוהב אותך.."אמר,אוחז בידו את התמונה האחרונה שלהם ביחד.
כל שביקש הוא רק לסגור מעגל,בכדי שלא יאלץ למות עם לב כואב.
סקוט ניסה במשך יומיים ליצור קשר עם קייט.
הטלפון שלה לא מופיע במדריך הטלפונים,והיא לא רשומה בשום מקום.
הוא השיג את הטלפון שלה דרך ההורים שלה.
אימא שלה,אהבה מאוד את דניאל והצטערה מאוד שהם לא ביחד.
סקוט סיפר לה שדניאל חולה ומתקרב לסוף.
היא בכתה לו בטלפון.
"זה לא מגיע לו.."היא אמרה,מוחה דמעות,"בחור כך כך טוב.באמת,לא מגיע לו."
כשבערב,סקוט התקשר לקייט.
"דניאל זקוק לך,קייט."הוא אמר בלב השיחה.
"זקוק לי?..הוא בצרות?"שאלה קייט.
"תאמיני לי אם אומר לך שהוא גוסס?" שאל סקוט.
"מה??"קראה קייט.."גוסס?? מימה??"
"הוא חולה."ענה סקוט.
"מה יש לו?" שאלה קייט,חוקרת.
"יש לו סרטן.."ענה סקוט..,הוא מבקש נואשות לראות אותך..בפעם האחרונה."
קייט פרצה בבכי עז.היא הייתה שבורה כששמעה על מותו הקרב של החבר שלה לשעבר.
"לא אוכל לבוא..,"היא אמרה,המומה.
סקוט השאיר לה מספר טלפון שלו ושל דניאל. למקרה שתשנה את דעתה וכן תרצה לבוא ולראות את דניאל.היא נמצאת במרחק אלפיי קילומטרים מהם.
"דיברת איתה?" שאל דניאל..
"כן,"ענה סקוט,"דיברתי איתה."
"ו…?" ציפה דניאל לתשובה ישירה.
"היא לא תבוא."ענה סקוט.."היא אמרה שהיא לא יכולה."
"..אני חייב לראות אותה."נאנח.."לפחות,פעם אחת.אחרונה."
"אולי היא תשנה את דעתה,וכן תבוא.היא רק מעכלת.."אמר סקוט.
"ואולי..היא תבוא כשכבר יהיה מאוחר מידיי.כשאני כבר לא אהיה כאן."ענה,עצוב.."אני לא רוצה למות עם לב שבור,סקוט."
"אני מקווה שהיא תבוא."אמר סקוט.
"אני לא יודע אם אחזיק מעמד עוד חודש.."אמר דן.
"הטיפול הזה גומר אותך. אך,לא תוכל להפסיק אותו."אמר סקוט.
"שמעת מה הרופא אמר.כך או כך,גורלי כבר נחרץ,סקוט.אני אמות.תשלים עם זה.אני כבר השלמתי."אמר דניאל בגבורה…"אני לא פוחד מהמוות."
כשסקוט נועץ בו זוג עיניים כחולות,המומות.