טייסי קרב-פרק 4

מאוחר יותר,באותו ערב.
קארן כבר נירדמה.קופר ניגש למגרה שלו,והוציא קופסא שחורה קטנה.
בתוכה הייתה טבעת יהלום יפייפיה. הייתה מוטבעת הקדשה בתוך הטבעת.
"לאיזבל.אוהב אותך עד יום מותי."
הוא הוציא את הטבעת והביט בה.
חושב להשליך אותה לים.שלעולם לא ימצאו אותה.הוא ידע כי ברגע שיעשה זאת אין דרך חזרה.
ניזכר באותו ערב,שבו הם הפסיקו להיות זוג.
לא,הוא לא יוכל לתת את אותה טבעת לקארן.
הוא חייב להפטר מהטבעת הזו,שישבה לו כמו עצם בגרון.
מביט בשמיים. בוקר יעלה בקרוב.
"אני שונא אותך,"הוא קילל את הטבעת.
כשברגע הבא השליך אותה בזעם אל תוך הים.
זה לא היה קל,אך ברגע שעשה זאת הוא חש הקלה.הוא היה חצוי.
חלק בתוכו סרב להיפרד מהעבר כשחלקו השני רוצה מאוד להמשיך אל העתיד יד ביד עם ההווה.
עם קארן,אהובתו.
בבוקר,מיהר קופר אל התדריך כשנתקל באיזי שמהרה למשרד שלה.
היא פרקליטה צבאית במשרד חשוב מאוד.
"בוקר טוב גם לך,"אמר לה מעט,כעוס וממהר.
"קופר,"פנתה אליו במבט הקשוח שלה,"מה העיניין?"
"אני ממהר.."אמר לה,"אם תרצי לדבר,רק בערב..כשאשוב מהתרגיל."
"אני לא מבינה.מה קורה בתוך הראש שלך?"שאלה אותו.
קופר לא ענה,ממהר לחדר התדריכים.
"סליחה על האיחור.."אמר לכל פרחי הטייס שלו.
מפקדו הביט בו בתמיהה.כל הזמן בוחן אותו.למרות שהוא,סומך עליו.
אבל,ככה זה בצבא.בעיקר ביחידות מובחרות.בוחנים אותך בזכוכית מגדלת על כל תנועה.
קופר העביר להם תדריך ארוך,וחילק אותם לזוגות.
"בן,אתה תטוס איתי.."אמר קופר לחברו.