one life-פרק 1 – סיפור על וואן דיירקשן

~שנת 2000~
"זה אבא שלך ." אימי סיפרה לי .
" מתי הוא יחזור ?" שאלתי .
" כנראה שאף פעם ." אימי מילמלה.
"למה הוא לא יחזור ? מה הוא לא אוהב אותי יותר ?" לחשתי .
" ברור שהוא אוהב אותך ! הוא פשוט מת ." היא אמרה ודמעה ירדה לחיה .
" ומתי הוא יפסיק להיות מת ? "
" אף פעם , מתוקה , אף פעם ."
" למה אימא ? למה ?" שאלתי .
" כי הרגו אותו , הוא לא חי יותר ."
התחלתי לבכות כילדה שלא מקבל את בובה הכי יפה בחנות .

~שנת 2013~
" אפריל , למה שלא תזמיני חברה ?" אימי שאלה .
" אני לא רוצה ." עניתי .
" אפריל , את לא עושה כלום , אולי תחשבי על זה שוב ?" אמרה אימי שוב .
" אני לא רוצה !!" צעקתי .
" אפריל , את יודעת שאת יכולה לספר לי הכול ." אימי חזרה על משפט זה שוב .
"כן אימא אבל אין מה לספר !!" צעקתי ורצתי החוצה .
"אוי הילדים של ימינו ." שמעתי את אימי אומרת מעבר לדלת .

הלכתי למקום שאני נפגשת בו עם החבורה .
החבורה הם החברים היחידים שלי , זאת אומרת שאין לי בבית הספר , אני לומדת בבית ספר יוקרתי , אך אני לא כל כך מתחברת אל הילדים שבבית ספרי ואילו הם , חבריי , לומדים בבית ספר השכונתי .
בחבורה יש את : אמה , קייטי ,שון , ג'סטין ועוד הרבה …
בדרך כלל אנחנו נפגשים כדי לרקוד או סתם כדי לדבר .
" היי שון ." חיבקתי אותו ונתתי לו נשיקה בלחי .
אני ושון חברים כבר חודש , אך אנחנו בקושי נפגשים (לא ממש חברים … תבינו בהמשך …) .
" היי ." אמר ." תגידי אנחנו יכולים לדבר ?"
"ידעתי שהשיחה הזאת תגיע , אתה רוצה להפרד ממני , השגת את מטרתך ?" שאלתי בביטחון מלא .
" כן…לא… לא יודע ." אמר בחוסר ביטחון . " אנחנו לא נפגשים כמו בעבר , והשגתי את המטרה , ליילה הסכימה לי סוף סוף ." אמר בחיוך .
" סוף סוף ! אנחנו לא נצטרך לשחק אותה חברים !" אמרתי כולי קופצת , אך בתוך תוכי ידעתי שאינני רוצה בזאת .
התחלנו לרקוד לצלילי הקצב של השיר .
לאחר מכן חזרתי הביתה והלכתי לישון .

אני עוברת במסדרון בית ספר בזמן שכולם מצביעים עליי, מתרחקים ממני , שונאים אותי , צוחקים עליי . הולכת לאולם המסדרים בו מודיעים על הודעות חדשות .
נשמע הצלצול וכולם נכנסו גם הם לאולם .
" אני מתכבד להזמין תלמיד זמני שמחלק מלגות ללימודי מוזיקה בלונדון קבלו את _____________ ."