איליין בלו 3 פרק י"ב: וויקטוריה הזקנה

"אז איפה אנחנו בדיוק?" שאלתי כשאני בועטת באבן קטנה לאורך השביל ופוגעת בגדר לבנה של בית קטן. האבן השמיעה קול קטן ונפלה על האדמה, דוממת.
"אנחנו בכפר הווידראות, או בשמו היותר מפורסם 'אוקסיליום-סיטי'. המקום הזה נוסד כשלעם הווידראי לא היה לאן לברוח מהמלחמה שהתרחשה בשנת 1945- הם הסתתרו פה מכוחות-האופל".
"הלס" אמרתי.
"הלס הוא רק מסמר במכונת-הרשע בעולם הזה" הוא נאנח, "הנה הגענו". נעמדנו מול בקתה כמו כל הבקתות באזור: גג אדום ומטולא, קירות לבנים או אפורים מרופטים ודלתות עקומות וצרות. על הבית הקט היו ספרות זהובות, נראה שהם אייתו את המספר 49 אך לא הייתי בטוחה- הספרות היו בלויות ומיושנות. האווירה הייתה מותחת אך רגועה באותו הזמן, לבי פעם בחוזקה. לויד דפק על דלת בתקה 49, ידיי רעדו מפחד.
"ג'ייקי! נכדי היקר, באת לבקר כמו שהבטחת" הדלת נפתחה וממנה נראתה צללית. אישה הופיעה, שמנמנה עם שיער לבן ועיניים חומות, אחת בהירה והשנייה כהה. היא לבשה בגדים אפורים ובלויים, אך נעליה היו שחורות ודי חדשות. היא הייתה עטופה היטב נגד הקור שהחל לשרור בכפר השקט שמבעד למחסום הבלתי-נראה. חששתי להגיד משהו, לא ידעתי איך להתחיל להציג את עצמי או את הבעיה שלי- שלי האחרת.
"סבתא" הוא חיבק אותה, "אני רוצה שתכירי את איליין, איליין בלו, גנטארית שביקשה ממני לפגוש אותך".
"אני מפורסמת ממש" היא הזדקפה בגאווה רבה. "מה רצונך, מתוקתי? שמי וויקטוריה".
"שמעתי" הסתכלתי על ג'ייק לדקה ומבטי מיד חזר אליה. "באתי לפה עם בעיה קצת משונה- זה קשור לעולם המקביל".

"אוי, להיכנס! להיכנס מהר…" היא זירזה אותנו להיכנס, מלמלה כמה מילים אל הדלת ופיזרה מלח על הכניסה לבית. התיישבתי על כיסא מאובק ליד שולחן עם מפה מחויטת. מפה שרקומים עליה כוכבים וירחים- 'מיסטי ביותר' חשבתי לעצמי והיא התיישבה מולי בצד השני של השולחן.
"מה בקשתך?" היא הביטה בי אך לא בי, נראה היה שהיא הייתה עיוורת.
"סליחה שאני שואלת בחוסר-נימוס כזה אך… האם את עיוורת?" נפלטו לי המילים, רציתי להיעלם ולא להראות את פרצופי יותר- חשבתי שהעלבתי אותה.
"כן, אך זה לא יטעה אותך- אני רואה אותך" היא אמרה והתקשיתי להבין.
"אבל איך…".
"אני לא רואה עם העיניים, אלא עם הנשמה והשכל" היא אמרה, "מראה אנשים לא מעיד על האנשים".
"שנון" ג'ייק אמר, לוקח בקבוק מים מהמקרר ושותה ממנו בלא-היסוס.
"אך זו האמת, העיניים לא עונות על משמעות המילה 'ראייה'. בעוד אני רואה אתכם בלי עיניי, אני רשאית לראות אתכם גם מבלי לראות את הקליפה, רק את האגוז השוכן בתוכה. עתה ספרי לי, מהי צרתך?" היא אחזה את ידי במבט חלול, אין לי מושג איך היא ידעה שידי על השולחן מולה, הרי היא עיוורת לא?.
"אני מהעולם המקביל פנתה אליי, התגלתה אליי באמצעות המראה. היא אמרה לי שאחד האנשים הקרובים אליי, אליה- הוא עבר לעולם הזה ובכך הפר את האיזון בין שני העולמות. אם את יכולה, בבקשה עזרי לי להשיב אותו למקום לו הוא שייך.
"אני רואה" היא אמרה וג'ייק השתנק, הוא רצה לצחוק אך עצר את עצמו. הוא ישב לו על הספה ואכל חטיף מוזר.
"בטח" הוא מלמל תחת לעיסותיו.
"ג'ייק, מאוחר. לך לישון" היא אמרה לו בלגלוג והוא הלך ללא כל מילה. "אני מצטערת, הוא חסר-נימוס לפעמים".
"שמתי לב לכך" מבטי שוטט בחדר, בוחן כל פרט מעוטר וכל בקבוקון שנח לו על המדפים, גדוש בחומרים מוזרים ובלתי-מוסברים.
"יש פתרון למצב שלך, אך קודם אני רוצה לדבר עם איליין האחרת. ברשותך?" היא שלפה את ידה, הבנתי שהיא ראתה את המראה הקטנה בכיס הקטן של תיקי.
"בבקשה" אמרתי, מגישה לה את המראה בנדיבות. וויקטוריה הזקנה הביטה אל המראה, קמה והניחה אותה על הרצפה.
"רוחות העולם המקביל הופיעו נא, הראו לי את ישותכם ועזרו לי אל איזון להגיע" היא הכריזה ומלמלה מילים בלטינית- זיהיתי כמה מילים בודדות. היא לחשה משהו, כישוף, ואפלוליות עטפה את החדר. עשן סגול החל להופיע ואיליין האחרת הופיעה מולנו, מבוהלת ומבולבלת.