בת אלמוות-פרק 18

"את בסדר?" שאל אותי איאן, ניסיתי להירגע מכל הדברים שחוויתי היום,אני פשוט מותשת!.
"אני בסדר.." עניתי לו "בטוחה?" שאל אותי "לא יודעת.." עניתי בשקט ובהיתי ברצפה "את לא יכולה כל היום להישאר ככה.." אמר וליטף את שיערי "לא אכפת לי.." אמרתי,האמת שאפילו אני עצובה על הכל,הסיבה היחידה שנשארתי במצב שהייתי מקודם היא רק בשביל שאיאן ימשיך לחבק אותי,וישאר צמוד אליי. אני כל כך צריכה אותו עכשיו!
"אני הולך לאיזה חצי שעה.." אמר לי פתאום "לא…רגע לאן?" שאלתי "להביא משהו לאכול,אנחנו כאן יותר משעתיים,את רעבה ואני בטוח בזה" אמר לי "אני לא רוצה שתעזוב אותי עכשיו!!" התחננתי אליו "אני אחזור מהר.." אמר לי והסתכל בעיניי "מבטיח?" שאלתי "מבטיח" ענה לי בחיוך "בסדר..תחזור מהר" אמרתי "אוקיי" אמר והלך,יצא מהבית ונעלם… נשארתי לבד.
ישבתי לבד..לא יודעת מה לעשות בסוף קמתי והתחלתי להסתובב בבית,לחפש משהו לעשות. פתאום הרגליים שלי החליטו ללכת מעצמם לחדר של אדי,הדלת הייתה פתוחה ונכנסתי לחדר. החדר היה נראה אותו דבר מהיום האחרון שמישהו השתמש בו..אף אחד לא נגע,לא התקרב ולא סידר את החדר… המבט שלי קלט פתאום כתם דם גדול על כיסא המחשב של אדי,שהתערבב עם הצבע הכחול של ריפוד הכיסא,זה היה דיי מלחיץ לראות את זה ולהיזכר באותם הדברים שקרו באותו היום,שרצחתי את אדי,את כל הדם שנשפך,את הסכין את הכל!. ואז פתאום איך שחשבתי על הסכין ראיתי אותו מול העיניים שלי,את אותו סכין רק מונח על השולחן במקום על הרצפה שזה המקום ששמתי אותו שם… זה גרם לי לזיכרון נוראי על איך שדקרתי את אדי בלי רחמים והשארתי אותו מדמם על הכיסא. אני הרגשתי רע אבל פתאום נהיה לי דחף..לחתוך את עצמי,לחוות את אותו הכאב שהוא חווה,אבל ברמה קצת נמוכה…בכל זאת לחתוך את עצמי זה פחות גרוע ממישהו שדוקר אותך..אני חושבת!
בהיתי בסכין כמהופנטת..והתקדמתי לעברה.. לקחתי אותה מהשולחן והתבוננתי בה,הצלחתי לזהות כתם דם קטן עליה,אני לא חושבת שההורים שלי ניקו אותה היטב אחרי כל מה שקרה..הם לא יכולו להסתכל עליה אפילו אני חושבת!… הסתכלתי על מפרק היד השמאלי שלי ושמתי את הסכין עליו,משכתי אותו וחתך גדול נוצר…כאב לי אבל שמרתי את הכאב בפנים. אבל על הכאב השתלט פתאום סיפוק,ישבתי על הכיסא וחתכתי את המפרק הימני,אנחה של כאב יצאה מפי וניסיתי שלא לצעוק בעודי חותכת עוד מקום ביד שלי,הדם נזל על הבגדים שלי והכתים אותם,אבל הרגשתי מסופקת,לא אותו סיפוק כשחווים ששותים סוג כלשהו של אלכוהול,או לא של סם מסוים,או אפילו ששוכבים עם מישהו שזה בכלל הסיפור הכי גדול-לא שעשיתי את זה עם מישהו…. לא אותו סיפוק. אלא משהו אחר..חזק יותר, בעוצמה אחרת שמתפרצת במקומות אחרים בגוף,משהו שמשפיע באופן גדול. זו הפעם ה-20 לפחות שלי שאני חותכת ורידים,והפעם הזאת יותר טובה מהאחרות…
ואז פתאום משום מקום,הסיפוק הזה נעלם והפך לכאב וצער.. התחלתי לבכות בפעם ה-אלף ומשהו ביממה האחרונה,אולי זה משחרר והכל אבל זה גם עושה אותי חלשה ואני לא אוהבת את זה..
כמו כשקרה בפעם הקודמת שחתכתי את עצמי,הדמעות התערבבו עם הם וגם עם הפצעים,והידיים שלי התחילו לשרוף לי,רציתי לשמור את הצעקה הגדולה שרציתי לצעוק עכשיו בפנים אבל פשוט לא יכולתי,צעקתי הכי חזק שאני יכולה מכאב ורק רציתי למות..כאן ועכשיו!
התחלתי להרגיש מסוחררת,והעיניים החלו להיעצם לי… הרגשתי שאני צונחת על הרצפה אבל ליפני שאני פוגעת בה ידיים חמות תופסות אותי-איאן.
"עלמה מה קרה?" שאל וניער אותי "חתכתי.." התחלתי לומר "למה?" שאל אותי "לא…זה מרגיע" אמרתי ושמתי את ידי על הלחי שלו הרגשתי איכשהו שיכורה משום דבר "את מדברת שטויות" אמר "לא נכון..זה כיף" אמרתי והחלקתי את ידי מהלחי שלו אל צווארו "זה באמת כיף.." אמר פתאום,זה העיר אותי "אתה….גם?" שאלתי "פעם ב…" אמר לי "למה?" שאלתי "אותו סיבה כמו שלך..זה מרגיע" אמר "אז למה אם אתה כל כך מתנגד שאני יעשה את זה,למה את עושה את זה בעצמך?" שאלתי "כי אני זה משהו אחר.." אמר "לא נכון..אנחנו אותו בן אדם.." אמרתי "עלמה את הוזה" אמר "לא נכון.. אם אני רואה פנים כאלה יפות בעיניים שלי,ומרגישה שהכל אמתי,זה לא הזיה" אמרתי "עלמה.." ענה לי איאן בשקט "אל תהרוס את זה…" אמרתי ותפסתי את צווארו חזק בעזרת ציפורניי "אני אוהבת אותך איאן.." אמרתי "אני מאוד,מאוד אוהבת אותך. אני אהרוג את עצמי אם לא נהיה ביחד עכשיו ומיד" אמרתי "עלמה.." אמר לי "לא…תגיד לי את האמת,אתה אוהב אותי גם?" שאלתי,הוא לא ענה והקריב את ראשו לשלי ונשק על מצחי,תפסתי את הראש שלו בעזרת ידי והצמדתי את שפתיו לשלי
מנשקת אותו!………………………………………