הממלכות 5

אדוארד ישב בכורסת ישיבה מול מורו. המורה שלו, הסביר לו כיצד יתפקד בתפקידו החדש. אם יזכה בו כמובן. אם יזכה חייו יוכלו להשתפר בהרבה, יהיה לו כוח כמו לממלכה הראשונה, והוא יוכל לשרת בנאמנות את ממלכתו, איזליה. אך משום מה, היום לאחר שפגש את הנסיכה לאונורה, ודיבר איתה, גם אם זה היה קצת, הוא לא חשב שהממלכה הראשונה מנסה לעשות משהו כדי לפגוע בהם. מורו הורה לו להתרכז יותר ואדוארד ניסה, אך ללא הצלחה מרובה. אולי מורו צודק לגבי הממלכה הראשונה והנסיכה לאונורה רק מנסה להסתיר ממנו זאת? בסופו של דבר מורו תמיד צדק.
***
לאונרדו הסתכל על ההזמנה שבידו. כן, הוא זכר את הנסיכה לאונורה. איך יכול לשכוח? היא, עם שמלת המשי הסגולה שהתאימה לעיני הלילך היפהפיות שלה. עם חיוכה הכובש, שמחת החיים והמרץ הבלתי נדלים. והנה היא מזמינה אותו לנשף יום הולדתה החמש עשרה. נכון, זה לא היה בדיוק ממנה ובטח שהיה קשר לזה שהוא נסיך. אבל לא היה לא אכפת. הוא יידאג שהוא יראה שם הכי טוב.
***
לאונורה אהבה את תחושת החופשיות שברכיבה על סוס.
היא אהבה את תחושת הרוח המשחקת בשערה ומלטפת את גופה ופניה. היא אהבה להרגיש אות הסוס. היא אהבה בעלי חיים. הפעם לאונורה לא רכבה רכיבה אומנותית, אלא דהרה עם הרוח. סוסתה הייתה סוסת מוסטנג גזעית. סוסה לבנה כשלג ורגליה התכהו עד שלקראת הפרסות כבר היו שחורות. זנבה ושיערה של הסוסה היו שחורים גם כן. לאונורה עשתה מה שעשתה תמיד כשנמאס לה מגינוני המלכות שאיתם חיה כל השנים; היא ניגשה אל האורווה והוציאה את סוסתה מולי. היא דהרה עם מולי אל המרחבים הפתוחים. כשהגיעה לבסוף למקום שרצתה ירדה לאונורה מסוסתה והתירה את הרסן, היא רכבה בלי אוכף. היא לא קשרה את מולי, כי מולי אף פעם לא ברחה. לאונורה התיישבה ליד מפל המים הקטן; היא נהנתה מהרוגע. היא תהתה עוד כמה זמן תישאר נסיכה. החל מגיל שש עשרה יתחילו ההכנות לקראת ההכתרה וברגע שלאונורה תגמור את משימותיה היא תוכתר ותמלוך בכל. לאונורה המשיכה על הנושא כשראתה את דמויותיהם של סוס ורוכב. היא ידעה מי זה. היא זיהתה את דמותו של סטפן.
היא נאנחה בשקט לעצמה.
***
לוסי נאנחה. היא הניחה את ההזמנה שקראה בפעם האלף על השידה והחזיקה את ראשה בין ידיה. עבר רק שבוע מאז עזבה לאונורה את הארמון וללוסי זה היה נראה כמו נצח; הכל היה שקט מאז עזבה, בארוחות לא דיברו עם לוסי ואפילו אדוארד היה עסוק בשיעוריו ולא היה לו זמן אליה, לוסי. היא כבר לא בילתה את זמנה החופשי בספרייה שהזכירה לה את הנסיכה שכל כך קנאה בה אך עם זאת נהנתה מחברתה. שיעורי הנימוסים הלכו ונעשו יותר משעממים ולוסי שאלה את עצמה שוב ושוב מי השתנה, היא או השיעורים? אפילו סוזן, כך חשה לוסי, ניסתה והצליחה לגרום לה לקנא. סוזן לא הייתה נחמדה אל לוסי אבל גם לא ממש רעה אליה. והנה גם זה השתנה.היא התגעגעה אל חברתו של אדוארד ותהתה אם אי פעם ישבו ביחידות מחוץ לארמון.
***
לאונורה וסטפן ישבו יחד ליד מפל המים. יותר נכון, לאונורה ישבה וסטפן עמד לצידה. בין השתיים השתררה שתיקה שהופרעה בדבריו של סטפן "את נראית טוב כרגיל, לאונורה" אמר ובחן אותה בחיוך. לאונורה אפילו לא הסתכלה עליו כשפטרה את המחמאה בתודה חרישית. שוב השתרר שקט שהופרע שוב על ידי סטפן "אני לא אוהב את המקום הזה. הוא לא נקי מספיק ומלא ציפורים זייפניות. ופשוט מלא בוץ" אמר תוך כדי ניסיון לחץ בוץ מנעליו. לאונורה הסתכלה סביבה ואמרה לבסוף "אני דווקא אוהבת את המקום. הציפורים מצייצות מאוד יפה. ושקט ורגוע כאן." סטפן שהבין שהפסיד במערכה הודיע במהירות ששלחו אותו כדי לקרוא לה למדידות. לאונורה קמה והלכה אל סוסתה. סטפן הסתכל בעיון על הסוסה ופסק לבסוף שלאונורה לא יכולה לרכוב על סוסה בלי אוכף. ללאונורה לא היה כוח לחברתו והחליטה לא להתווכח איתו ולכן רכבו שניהם על סוסו של סטפן. סטפן קיווה שהרגע לא ייגמר לעולם. מתפקידו היה עליו לחזר אחרי הנסיכה. בהתחלה היה זה יותר קל והיא נהנתה לו בחביבות אך עם הזמן היא התרחקה ונראה שנמאס לה מחברתו. סטפן לא ידע עד כמה צדק במחשבותיו. לאונורה רצתה שהרכיבה הזאת תיגמר כמה שיותר מהר.
לאונורה וסטפן ירדו מהסוס בשערי הארמון. סוסיהם הובלו אל עבר האורוות המלכותיות ואילו הם פנו אל חדר המדידות. לאונורה נכנסה לחדר וסגרה את הדלת בפני סטפן. סטפן היכה עם אגרופיו על הקיר. נמאס לו ממנה. נמאס לו ממצבי הרוח המשתנים שלה. היא חושבת שהיא יכולה לעשות הכל בגלל שהיא הנסיכה. חשב בעצבנות. מה הוא עשה לא בסדר?! הוא החמיא לה הרבה, התנהג בג'נטלמניות לידה, אבל היא בשלה, לא אכפת לה! בהתחלה היא הייתה נחמדה והתנהגה כפי שקיווה שתתנהג. אבל מאז עבר זמן מה, הוא נמאס עליה. היא בקושי הגיבה למחמאותיו, ניסתה להתחמק מחברתו בכל מיני תירוצים ונמנעה מלהיפגש עימו בנפרד. אם בהתחלה לא התקשה בחיזור אחריה, הרי שעכשיו נאלץ להזכיר לעצמו שוב ושוב לא להתעצבן עליה, כיוון שיכלה לעזור לו. כמובן שגם הוא יוכל לעזור לה אם ייבחר, ואם היא תענה לו, דבר שלא היה בטוח בו כמו בהתחלה. היא לא התנהגה כמו שאר הנסיכות. היא לא הייתה כנועה וצייתנית, דבר שבהתחלה אהב בה, אבל ככל שהעניינים התגלגלו היא הפסיקה להיות גם כנועה למחמאותיו ולאישיותו, כמו שציפה. לא, אסור היה לו לוותר עליה. הזדמנות כזאת לא שווה לכל שקי הזהב שיהיו לו אי פעם, היא שווה יותר. הוא יהיה הכי חזק, יותר מהנסיכה לאונורה עצמה. לבסוף הצליח סטפן לשכנע את עצמו, שלא תהיה לו בעיה להתחתן עם הנסיכה היפיפייה. אך מיד לאחר מחשבה זו צצו להן בעיות חדשות. הוא היה שקוע כל כך במחשבותיו שלא שם לב ללאונורה שעקפה אותו במהירות בדרכה לחדרה. היא לבשה עכשיו שמלה בגווני חום ושערה נאסף בעזרת שני מקלות. היא מהרה אל חדרה תוך התבוננות לכל הכיוונים מוודה שאף אחד לא עוקב אחריה. כשהגיעה לחדרה נכנסה במהירות וסגרה אחריה את הדלת. לאחר כמה דקות שבהן הסדירה את נשימתה, היא התכופפה, הרימה את אחת הרצפות, והוציאה משם ספר. היא החזירה את המרצפת למקומה והתיישבה על כורסה תכולה. היא התבוננה בספר. היא ידעה מה ההשלכות על כך שלקחה את הספר, אבל משום מה היא הרגישה כאילו הספר הזה הוא חלק בלתי נפרד ממנה, ולא יכלה להשאיר אותו מאחור.לפתע נשמעה דפיקה בדלת ודמות נכנסה בפתאומיות שנייה לאחר מכן.