נירדפת 1 (פרק ניסיון)

"תפסו אותה!" צעק אחד מהאנשים שהיו עטופים בבגדים מפרווה של חיות.
אני רצה מהר על השלג. אני לא כול כך מרגישה את הקור בכפות רגלי אבל אני חלשה. לא אכלתי כבר הרבה זמן. אני שולחת מבט מהיר לאחור. הם עדיין אחרי! היתי בשימחה תוקפת אחד מהם אבל הם חמישה ולא להיסתכל על הדברים החדים שבידיהם. אני לא מוכנה למות! לא עברתי חודש שלם של חיפוש בשביל כלום! אני לא אמות תקועה בגוף הזה! נהמה היתגלגלה בחזי ואני מגבירה מהירות.
אז כמו שהבנתם אני זאבה. לא תמיד היתי זאבה לפני שלוש חודשים היתי נערה בת 16 רגילה, מקובלת, יפה וחכמה ועכשיו אני זאבה בודדה, מפחידה, שמנסים להרוג אותי. הכול התחיל מזה שגיליתי שאני אשת זאב סיוט של חיי… בהתחלה נהנתי עם זה שיכולתי להישתנות לזאב מתי שרציתי אבל אחרי שאכשהו ניתקתי בגוף הזה אני ממש לא נהנת… כבר חודש אני רצה לא יודעת לאן! איך שאמרו לי אני צריכה לרוץ עד אלסקה ושם לחפש את זה שיגן עליך…. מה זה אומר ביכלל?! אני הולכת לחפש פיתרון לחזור לגופי האנושי או מגן?!
"תיראו אותה רצה!" אחד מהאנשים שהרגע רצו לצוד אותי צעק. איפה אני ביכלל?
אני ממשיכה לרוץ. לפתע אני שומעת קול ירי. אלוקים! אתה צוחק עלי?!
ואז אני שומעת עוד קול יריה. הפעם אני נופלת כשפני מיסתכלות על האנשים הרצים אלי. הרובה לא פגע בי אבל אין לי כבר כוח לרוץ… הם נעצרו ורק אחד מהם מתחיל להיתקרב עם סכין חדה. האחרים הולכים לקחת את כול הציוד. האיש מיתקרב אלי. עיני מיתרחבות כשהוא מכוון את הסכין אלי. אני מזנקת מנסה להפיל אותו. אבל ברגע שאני נושכת אותו בזרוע הוא מצליח ליפגוע בי עם הסכין בכתף. הוא נופל על השלג ואני מהר מתחילה לרוץ עמוק יותר ליער. אני לא שמה לב לכאב שבא מהכתף שלי אני לא אצליח להיתחבא אני משאירה יותר מדי כתמי דם על השביל. לא ניראה לי שהם ימשיכו לחפש אותי אחרי שנשכתי אותו כול כך חזק. אני עדיין מרגישה את טעם הדם שלו זה מרעיב אותי אפילו יותר. אני שונאת לאכול חיות אחרות בעיקר אני שונאת את טעם הדם אבל אין לי דרך אחרת. אני עוצרת ליד עץ ונופלת לערמת השלג שליד העץ. הכאב… הרעב… אני לא יכולה לבחור מה יותר גרוע. אני לא במצב לצייד עכשיו אבל הרעב גומר אותי. למדתי החודש שזאבים הולכים בלהקות מהסיבה שקל ככה לצוד. אני מצליחה לעצום את עיני ולנוח טיפה. ככה עברו כמה שעות הכאב התחיל לחלוף. מזל שיש לי עדיין כמה כוחות של אשת זאב. ריצה, חוזק והחלמה. אני שוכבת מרגישה את הפצע כבר מיתאחה. הרוח נושבת השמים מחשיכים. אני פוקחת את עיני. מישהו פה… אני עומדת דוממה מקשיבה להליכה של החיה. זאת לא חיה קטנה… ריח מוכר… מופיע לפני זאב בצבע אפור שחור. הזאב מחייך.
<אפריל> הטלפתיה היא הדרך שבה אנשי זאב מדברים.
<מי אתה?> אני נוהמת.
<את לא זוכרת?> הוא ניראה נעלב. רגע צבע אפור שחור. מכיר אותי.
<גיימס> חייכתי ונירגעתי.
<מה אתה עושה פה?!> היתקרבתי אליו.
<את יודעת שאסור לזאב להיתרחק מהלהקה שלו הלכתי אחריך> הוא קישקש בזנב שלו.
<תודה אני חלשה מכדאי לצוד לבד אתה תוכל לעזור לי> היתי רעבה כול כך.
<ראיתי עדר של איילים שם> הוא הסימן עם ראשו לאחור מאיפה שהוא הגיעה.
<רחוק?> הוא הניד את ראשו לשלילה.
<בואי הם בטח שם עדיין> הוא הוביל אותי ואז אני רואה לפני 16 איילים היו שם שתים עם קרנים זכרים ושלוש קטנים ואחד עשרה גדולות בלי קרנים נקבות. <יש שם קטנים> אמר גיימס.
<ומה?> ליקקתי את שפתי. <את לא קולטת הם כולם יגנו עליהם> חייכתי. <אני לא רוצה את הקטנים אני רוצה משהו גדול> לא רציתי לגעת בקטנים והמתוקים האלה.
ביטני קירקרה. <לעבודה> חשפתי שינים וזינקתי.
הם התחילו לרוץ רק קטן אחד לא רץ עמד במקום. היתקרבתי אליו ידעתי שמישהו ינסה להגן עליו.
כמו שידעתי ראיתי את הזכר הופיע ועמד לפני הקטן מכוון את קרניו אלי.
<גיימס אותו> יללתי. גיימס מאחורה נשך את האייל ברגל. האייל הפנה את ראשו לגיימס ובנתיים שהוא הרים את קרניו אני נשכתי את האייל בצוואר. הניבים שלי הם מיועדים לזה שאני אצליח להחזיק חזק את הטרף ולא לשחרר. בנתיים שאני מחזיקה את האייל על המקום גיימס מצליח להפיל את האייל.
<את יכולה לעזוב הוא פצוע מדי לרוץ> גיימס עם הראש דחף אותי לצד.
התחלנו לאכול. גיימס כמוני לא נהנה מהאוכל שהשגנו אבל עדיף על כלום.
<איפה אנחנו?> שאלתי לפני שנירדמנו.
<לא יודע נמשיך מחר לעיר הכי קרובה נחפש אנשי זאב או שנחפש לי בגדים ואני אשתנה לאנושי> קינאתי בגיימס שהוא יכל להישתנות לאנושי ואני לא…
<תיתעוררי!> שמעתי נביחה חזקה.
<מה?> פקחתי את עיניי.
<הציידים באים! הציידים באים!> קפצתי על רגלי בהלם.
<לא יכול להיות שזה הם> התחלתי לרחרח את הריח באוויר.
<בוא נרוץ!" יללתי.
"הינה זאת שניסינו לצוד אותה אתמול!" שמעתי קולות מוכרים.
<חברים שלך?> שאל גיימס בחיוך.
<לא מצחיק בקושי ברחתי מהם אתמול> רצנו בכול המהירות.
<בואי אחרי> הוא תפס אותי בזנב ועצר אותי מהריצה שלי. זינקנו מהר לתוך שיחים.
<הם עברו> היתנשמתי כשראיתי אותם עוברים על פנינו.