שיחה על רגשות בחדר סגור

00:21 בלילה בחדרם של נערים צעירים, ישב בני בחושך במיטתו, עם דמעות בעיניו. הוא התאמץ לא להשמיע את קולו שצועק וכואב מהבכי.
אחד מהנערים בן שישן במיטה ליד, שמע את נשימותיו ואת הבכי, הוא הסתובב והדליק את האור הקטן שהיה ליד המיטה.
"מה קרה, למה אתה בוכה?" שאל אותו בלחש והסיר מעליו את השמיכה ועבר לשבת לידו
"אני מרגיש רע" ענה לו בבכי ועניו מושפלות על הרצפה. הדמעות שטפו לו את הלחיים הוורודות שלו, וגרמו לשפתיים שלו לרעוד.
"אתה רוצה לספר לי מה אתה מרגיש?" שאל אותו בן בפנים עצובות. בני לא ענה והמשיך לבכות, היה לו קשה לדבר. בן החזיק את הסנטר שלו וכיוון אותו מולו
"תסתכל עלי" אמר
"תספר לי מה קרה"
"תוריד את היד" אמר לו בני וניגב את הדמעות.
"אבל זה נישאר בנינו"
"ברור שזה בנינו" בן אמר, הם ישבו על המיטה אחד מול השני וכיסו את רגליהם בשמיכה.
"עכשיו תספר לי" אמר לו בן. בני נשם עמוק והתחיל
"תראה, אתה יודע שלא קל לי בחברת אנשים"
"כן אני יודע, זה בדיוק מה שקורה לי עכשיו"
"אבל זה לא קרה לך לפני כמה שנים" ענה לו בני
"מתי הכול התחיל?" שאל בן
"משהייתי בכיתה א'"
"היינו ביחד"
"אני זוכר שהיינו, אבל לא הכרנו רק בכיתה ב' הכרנו"
"מה היה בכיתה א'?" שאל בן בהתעניינות. בני החזיק את השמיכה חזק והתאמץ לשמור את הבכי בגרון.
"סבלתי מהשפלות, וגם ילד שלא עשיתי לו שום דבר רע התנהג אלי כמו שטן"
"מי זה היה?" שאל בן
"לא.. אתה לא מכיר אותו"
"תספר לי" בן אמר והתקרב אליו יותר.
"מה שקרה לי פעם לא מפריע לי" אמר בני והמשיך
"מפריע לי רק מה שקורה לי עכשיו"
בן פתח את עיניו, ולא דיבר.
"אין לי אף אחד, אני לבד" אמר בני. בן עשה פנים כועסות
"זה לא פעם ראשונה שאתה אומר את זה" אמר וקם מהמיטה ועבר למיטה שלו. בני השפיל את ראשו ושתק.
בן הסתובב אליו ואמר לו
"אם תמיד תישאר כמו מה שתמיד הייתה, תגיע תמיד למקום שאליו הגעת."
______________