האור שבקצה המערה- פרק 1

קיילב, אריה, אלנה, רייצ'ל, ג'סי והנרי. כולם היו צמודים, והחזיקו ידיים מהפחד לאבד אחד את השני. הם הרגישו מפוחדים אבל נחושים ודבוקים במטרה שלהם.
"ששש…אני חושבת ששמעתי משהו" אלנה לחשה.
היה כל כך חשוך ואפל, הם נצמדו לקיר של המערה והלכו כל כך לאט ,נאזרו בכל חוש אפשרי כדי להילחם נגד החושך, לאורך כל הדרך היה מרגש של משהו לא מוסבר כאילו מישהו ממש…צופה בהם.
"תיזהרו !!! " צעקה רייצ'ל. העטלף שחלף ליד פניהם גרם לשישה ליפול אחד אחרי השני בזמן קצר מצאו את עצמם נפולים ברצפה , הצעקה היה כל כך חזקה, גם אם היה משהו במערה? הוא יודע שהם שם עכשיו.
לפתע נשמעו אבנים מתגלגלות, האדמה התחילה לרעוד, ועוד לפני שהספיקו להגיב ולרוץ תפס אותם אור חזק כל כך שיצא מעומק המערה.
ומאז? הכל השתנה.

*-*-*-*-*-*-*-*
"אריה? אריה ! " הוא נעץ בה מבט.
"כן, מה?" היא אמרה לחוצה, מהידיעה של מה הוא רצה.
"אם עוד פעם אני אראה אותך מסמסת בשיעור אני אשלח אותך ישר למנהלת, מובן?" הוא נבח בה.
"מובן המורה"
"יופי עכשיו תכניסי את הפלאפון שלך לתיק, אני לא רוצה לראות אותו"
היא הסיתה את מבטה ממנו לכיוון התיק הכניסה את הפלאפון וגלגלה עניים. היא הרגישה את המבטים הנועצים של הכיתה, הרימה את ראשה הסתכלה סביב והנתקעה במבטו של הנער שישב בקצה הכיתה.
עיניו היו שחורות וגדולות ושערו היה שחור היה נידמה כי היא הופנטה לכמה רגעים עד כדי כך שעבר בה צמרמורת, היא ניסתה להיזכר בשמו מהקראת השמות בתחילת השיעור אך ללא הצלחה.
"טוב תלמידים השיעור הראשון של השנה החדשה הסתיים, שתהיה לכם שנה מלאת הצלחה, אתם משוחררים" נאם המורה. ובמילים אלו אריה השתחררה מההפנוט וקמה מהכיסא בדרכה מחוץ לכיתה.
'אני מכירה אותו, אבל איך? ומאיפה? למה הוא כל כך מוכר לי.?' השאלות האלו הדהדו בראשה ללא הפסקה, היא לא שמה לב לאן הלכה ולא הייתה מרוכזת עד שמצאה את עצמה מתנגשת במישהו ונופלת על הריצה.
"ואיי אני כל כך מצטערת אני לא שמתי לב לאן הלכתי, בואי אני אעזור לך לקום" אמרה הנערה שנעמדה מולה, בעלת שער שטני והושיטה לאריה את ידה במטרה לעזור לה לקום. אריה הושיטה לה את ידה והתרוממה.
"תודה, וסליחה. זה גם דיי באשמתי. אני גם כן ריחפתי לי במחשבות ולא שמתי לב." אריה התנצלה וחייכה אליה. ושתיהן מצאו את עצמן מחייכות.
"היי אני רייצ'ל, הצטרפתי לפה רק השנה."
"אריה גם אני חדשה פה, נחמד להכיר אותך"