מיינקראפט – הקרב נגד herobrine חלק 1

זה היה יום גשום.. חזרתי אחרונה מבין כל ילדי משמרות הזה"ב. הם כבר הלכו הביתה… בדרך לשים את הציוד נכבה האור. הוצאתי את הנייד מהכיס שלי והארתי על הדרך. "אה! רוצח!! יש לו גרזן!!!" קרא קול ממולי. אמרתי: "עומרי, זאת רק אני." עומרי נרגע. איתו היו תמר, אוולין וגם נדב. הצלחתי לראות את דלתות הברזל שלנו. הבטתי מבעד לחלון שהיה ליד הדלתות. אמרתי בשקט: "h-herobrine…" אוולין שאלה: "מאי הכל טוב?" אמרתי לה: "כן.. הכל טוב." ניסיתי לפתוח את הדלת, אבל היא הייתה נעולה. herobrine נעלם. היה חשוך. כולנו היינו רעבים. למזלנו, בחדר מורים תמיד יש אוכל, ומכונת שתייה. "מישהו רוצה תה?" שאלתי. הצלחנו להדליק את האור בחדר המורים. נדב אמר: "אני." מילאתי 2 כוסות של תה מרגיע, חם ומתוק. שמעתי לחישה. "אני רק רוצה לשחק!" אמר קולו של herobrine. אוולין מיד זיהתה את הקול וצעקה: "אני מציעה לך להירגע!" אף אחד לא ענה. יצאנו אל החושך. אמרתי: "אני הולכת לבד לבדוק אם אפשר להדליק את האור." "מאי, את לא גיבורה. את גם לא בן אדם או חייזר…" אמר עומרי. סליחה ?! אני מאה אחוז בן אדם! אמרתי לו: "עומרי, זה אולי לא גרזן, אבל אני עדיין יכולה להכות אותך עם זה." וקירבתי אל פניו את התמרור. החזרתי את הציוד כשהצלחתי. אור קטן הציץ מסוף המסדרון הארוך שבבית הספר. החושך הקשה עליי לראות בבירור. אבל האור הקטן התקרב והתקרב. "herobrine!" צעקתי והתחלתי לרוץ. הוא רץ אחריי. צעקתי: "מישהו! הצילו!" אחרי דקה של ריצה, נעצרתי ליד עומרי. הוא דחף את herobrine, ו-herobrine נעלם. אמרתי לו: "תודה. האור חזר. חרב זהובה, חדה ונוצצת הופיעה בידי כולם. "מה..?" שאלה אוולין. תמר סידרה את משקפיה. "היי… הצילו!" היא קראה. היא נעלמה. עומרי אמר: "בואו נלך למצוא אותה!" הגענו לאזור שעדיין בבניה אצלנו בבית הספר. היה בור ענק מולנו… תמר עמדה בגדה השנייה של הבור. היא לא הייתה עם פניה אלינו. "תמר!" קראנו. היא הסתובבה. עיניה זהרו, כמו עיניו של herobrine. היא רצתה לבוא אלינו אבל היא נפלה לבור. קראתי: "תמר!!!" רציתי לרדת לעזור לה אבל נדב ועומרי משכו אותי אחורה. נדב אמר: "אין טעם, אי אפשר לעזור לה." והלכנו לחדר המורים. סגרנו ונעלנו את הדלתות. כוסות התה ששתינו אני ונדב לפני כבר התקררו. הוצאתי עוגת שוקולד מהמקרר וחתכתי לכמה פרוסות. כולם עמדו לאכול את חבריהם. העוגה הייתה טעימה כ"כ. "זאת הסעודה האחרונה שלכם בחייכם…" אמר קולו של herobrine. אבל אפילו אחרי 12 דקות כלום לא קרה. אבל בדקה הבאה גל זוהר שטף את חדר המורים. מצאתי את עצמי בעולם התחתון של מיינקראפט. לבדי. חזירים זומבים הקיפו אותי, חרבות בידיהם. אמרתי: "אני פשוט אלך." וברחתי מהם. התרכזתי במילה אדמה. קוביית אדמה שבמפתיע לא מגעילה הופיעה בידי. התרכזתי בקיר לבנים, והוא הופיע בקטנה על ידי. זרקתי אותו על האדמה וקיר שלם הופיע מולי. בניתי 4 קירות ושמתי דלת. שמתי מיטה, ספרים… בניתי בית חמוד וקטן, והוספתי לו גג. אני מבינה שאני במיינקראפט. הבאתי גם תנור קטן, ואז נשמעה דפיקה בדלת. פתחתי. זאת הייתה אוולין! סגרתי את הדלת. היא אמרה: "ראיתי אותו. הוא הדביק את נדב. דחפתי את נדב ללבה. זה היה קשה להחליט אבל… נדב מת." הנהנתי. שמעתי את herobrine: "עכשיו תורכן! תמר חוסלה, נדב חוסל, ועכשיו עומרי חוסל!" קפאתי. הכנתי מלכודת של דלתות ברזל.. ברגע ש-herobrine ייכנס דרך הדלת, הוא ייתקע בין דלתות הברזל ובין תקרה שקשה להסיר. הוא נפל בפח.. דחפתי קוביית לבה לתוך דלתות הברזל וברחנו אני ואוולין. "אהה!!" צרח herobrine. הוא מת. כשחזרנו אני ואוולין לעולם האמיתי… כולם חזרו לחיים. אבל רק לי יש הרגשה… שהוא עוד לא מת.