משנה מקום משנה מזל – פרק 4

"אמה?" שמעתי קול מוכר קורא לי, "אמה? את שומעת אותי? אנחנו נוחתים." עכשיו כבר פתחתי את עיניי וראיתי את כריס מנופף עם ידו מול פני "מה אמרת?" שאלתי בעודי מנסה להתעורר "אמרתי שאנחנו נוחתים, את צריכה להשים חגורה" אמר כריס והושיט לי את החגורה. "תודה" אמרתי וקשרתי את עצמי "נוסעים נכבדים אנחנו ננחת בעוד כ-5 דקות, נא לא לפתוח את החגורה ולא לקום ממקומכם" הדיילת אמרה והלכה. "אני מניחה ש….זהו זה?" אמרתי עם פרצוף לא מוגדר."זהו זה כלומר..?" אמר עם פרצוף מבולבל. "זהו זה בינינו, זאת אומרת, אנחנו לא נפגש יותר" אמרתי ועכשיו קצת עצובה, לא רציתי להפסיק להיפגש איתו, הוא ממש נחמד אליי. "ממש לא, זאת אומרת, אם בא לך… אנחנו יכולים להמשיך להיפגש" אמר וגירד את עורפו "בטח, אני אשמח" אמרתי עם חיוך, "חכי שנייה" אמר לי ושלף מתיקו דף והחל לרשום עליו משהו, "קחי" אמר והושיט לי את הדף, היו שם מספר פלאפון, משהו שנראה כמו מספר של בית, פייסבוק אני משערת, ואימייל "מה זה?" שאלתי למרות שידעתי את התשובה "הפרטים שלי, את יודעת… כדי שנוכל לתקשר?" אמר והתחיל לצחקק "הא, כן, נכון" אמרתי מבוישת "אפשר גם דף?" שאלתי והוא הושיט לי דף ועט, רשמתי את פרטיי והבאתי לו. ביציאה מהמטוס חיפשתי את אימא ואבא שחיפשו את המזוודות שלנו. "אמה מתוקה, איפה היית? דאגתי לך" אימא רצה לכיווני ומחצה אותי בחיבוק, תרתי משמע, הרגשתי את האוויר מפסיק להגיע לריאות שלי "אימא…. אי… אפשר… לנשום…. הצילו…." הצלחתי להוציא את המילים בכוח "סליחה חמודה" אמרה ושיחררה אותי. "איפה היית?" שאלה שוב. "ישבתי ליד מישהו שהכרתי במטוס, הוא העביר לי את הזמן במהלך הטיסה המשעממת הזאת" אמרתי מגחכת "איזה מישהו? בן כמה? מי ההורים שלו? " התפרץ אבא לשיחה "אבא תירגע" אמרתי צוחקת "לא עשינו כלום, בסה"כ דיברנו" אמרתי, "כדאי מאוד שכל מה שעשיתם היה לדבר" אמר והתקדם לחדר שהיה כתוב עליו
"Renting cars"
כעבור שעתיים יצאנו עם מכונית עמוסת מזוודות לכיוון הבית החדש.
'ואו, הסביבה פה ממש מוזרה, היא לא דומה בכלל לנוף של ת"א, אני משערת שגם לא יהיה לי נוף לים יותר' הרהרתי בעודי בוחנת את הבתים צמודי הקרקע והגינות המפוארות שמקשטות את קדמת הבית. כעבור 20 דקות בערך הגענו לבית עצום שכתוב עליו "נמכר" בכמה נקודות על הגינה הקדמית.
"וואו" זה כל מה שהצלחתי להוציא מפי במהלך כל הסיור מסביב לבית, הוא היה עצום, גם מבפנים וגם מבחוץ, הרהיטים היו עשויים מעץ מה שנתן לבית מראה עתיק,גם החדרים היו עצומים, החדר הזה היה בגודל פי 3 מהחדר שלי בת"א.
-כעבור שעתיים-
ישבתי בספה כשלפתע הרגשתי רטט בכיסי, 2 קצרים… מה שאומר, אסאמאס. המספר לא היה מוכר אבל עדיין פתחתי אותו. 'היי אמה, אני לא יודע אם את מזהה את המספר, זה כריס, חשבתי אולי תרצי להיפגש מאוחר יותר? אני אכיר לך את הסביבה' כן, זה היה כריס… לא הספקתי לשמור את המספר שלו אחרי שיצאתי מהמטוס, הייתי עסוקה בלשמוע הרצאה משעממת על איזה אוטו הוא השימושי ביותר. חייכתי 'איזה חמוד הוא… בטח שאני רוצה לצאת איתך !' חשבתי לעצמי אבל מהר מאוד התעשתי על עצמי כשראיתי שלא השבתי לאסאמאס שלו. 'אממ, היי כריס… כן, אני אשמח לצאת להכיר את הסביבה' שלחתי וחיכיתי לתשובה, לא לקח לו הרבה זמן לענות 'יש (: אני אהיה אצלך בעוד שעה, תהיי מוכנה, נתראה ^^' ברגע שסיימתי לקרוא נכנסתי ללחץ,"'אומייגאד! רק שעה אחת??? אין לי מה ללבוש !" אמרתי ככול הנראה לעצמי והתחלתי להתרוצץ בחדר כמו משוגעת, למזלי הצלחתי למצוא משהו לביש ונכנסתי מהר למקלחת. כשיצאתי נשארו לי עוד 20 דקות עד שכריס היה אמור לבוא,' ואו לקח לי הרבה זמן להתקלח, לשמחתי פה לא סובלים מחוסר במים…' חשבתי לעצמי והתחלתי לגחך. המשכתי להתארגן ובאותה שנייה שפניתי לכיוון המדרגות שמעתי צלצול בדלת. "רגע!" צעקתי ורצתי לכיוונה, בפוקס מטורף ההורים שלי לא היו בבית, הם היו בחיפושים אחרי ספה לסלון. 'אני מקווה שהוא לא ייבהל ממני ויברח' חשבתי בעודי מסובבת את ידית הדלת "שלו…. ואו" אמר כריס עם פרצוף מופתע, או משהו שנראה ככה.. "כריס? הכל בסדר?" אמרתי בעודי מנופפת עם ידי מול פניו. "הא? מה? כן.. הכל בסדר" אמר והתחיל לגרד בעורפו 'הוא מרבה לעשות את זה' חשבתי לעצמי והתחלתי לגחך. "אז…..את…אממ… מוכנה לצאת?" שאל, "כן" עניתי, לקחתי את המפתחות, דחסתי אותם בתוך התיק ויצאנו.

*נקודת מבט כריס*
'ואו, היא נראת פשוט…. ואו!' זה הדבר היחידי שחשבתי עליו כשראיתי אותה, היא לא לבשה שום דבר מהודר אבל זה מה שהפך אותה ליפה, היא הייתה יפה גם בלי להתאמץ. אני בטוח שנראתי כמו האידיוט המושלם עם הפרצוף המוזר שהיה על פני, אבל לא הצלחתי לשלוט בעצמי. "כריס? הכל בסדר?" היא שאלה והתחילה לנופף עם ידה מול פני, שיט! היא קלטה שבהיתי בה "הא? מה? כן… הכל בסדר" מילמלתי וגירדתי בעורפי, אני עושה את זה יותר מדי מאז שפגשתי אותה. "אז….. את…אממ… מוכנה לצאת?" שאלתי או יותר נכון גמגמתי 'אני אפילו לא מצליח לדבר איתה כמו בנאדם! אוח!' חשבתי לעצמי… לא ניסיתי להסביר לעצמי מה אני מרגיש כלפיה, ומה היא גורמת לי להרגיש למרות שידעתי בוודאות שהיא גורמת לי להרגיש משהו. "כן" היא ענתה בלי הרבה סיבוכים, דחפה את המפתח לתיק הקטן שלה ויצאה לכיוון הרחוב, אבל נעצרה מהר מאוד "אמממ…. לאן אנחנו הולכים?" היא שאלה צוחקת "לאן שבא לך" אמרתי צוחק גם אני. "אתה מכיר את הסביבה, אני סומכת עלייך" היא אמרה עם חיוך ואני חושב שראיתי אותה מתחילה להסמיק 'אווו, היא נראת אפילו יותר יפה ככה' חשבתי לעצמי וחייכתי בחזרה.. עשינו סיבוב בכל מיני מקומות, הראיתי לה את הבית ספר, את הבית של אחי ואת הגינה הציבורית.
"את יודעת? את ממש יפה" אמרתי ברגע של שתיקה מביכה, 'אויש כריס אתה כזה אידיוט ! עכשיו היא בטוח תחשוב שאתה איזה בחור מגעיל שמתחיל עם כל מה שזז' חשבתי והתחלתי לגעור בעצמי במחשבותיי.. "אממ, תודה, גם אתה" היא אמרה עם חיוך מבויש, 'יופי אידיוט! עכשיו בגללך היא בטוח מרגישה לא נעים עם עצמה. אידיוט. אידיוט. אידיוט!' המשכתי לדבר לעצמי.
משם המשכנו גם ליער שהיה ליד הגינה, לקחתי אותה למקום חשוך ומאיים בכוונה, אולי תהיה לי סיבה להחזיק אותה קרוב.

*נקודת מבט אמה*
"את יודעת? את ממש יפה" הוא אמר לי בזמן שתיקה ארוכה ומייסרת שהייתה בינינו, 'גם אתה! אתה הרבה יותר מזה!' אמרתי לעצמי בראש, "אממ, תודה, גם אתה" אמרתי מבוישת, למרות שיפה ממש לא תיאר אותו, הוא היה הרבה יותר.
התחלנו ללכת ליער שהיה באזור, הוא הוביל אותי למקום מעט חשוך והתחלתי לפחד, אני וחושך לא החברים הכי טובים אפשר להגיד ככה.. "הא, כריס?" אמרתי מעט בשקט. "כן?" אמר והביט עלי, 'אוף אל תעשה את זה ! אל תסתכל עלי ככה!' אמרתי לעצמי. "אני אממ.. קצת.. סוג של… מפחדת?" אמרתי וראיתי שהוא מתחיל לחייך, כאילו קיווה לזה. "זה בסדר, אני פה" אמר והתקרב אלי קצת, פתאום כבר לא פחדתי יותר, המשכנו ללכת עד שהגענו לקרחת יער שהייתה פשוט מדהימה, היה אגם קטן באמצע ואור הירח רקד על המים, מושלם. פתאום הרגשתי ידיים מחבקות את מותני, הבטתי הצידה וראיתי את כריס מחייך חיוך מעט מבויש ואני חושבת שראיתי אותו מסמיק, חייכתי לו חיוך שאומר 'זה בסדר', זה באמת היה בסדר, את האמת? אהבתי את זה, הוא נתן לי הרגשה של ביטחון משום-מה, איתו? לא הפחידה אותי העובדה שכמעט 10 בלילה ואני באמצע קרחת יער בלילה של ירח מלא, פאק, עכשיו אני מתחילה לפחד. "א…אמ..אמה?" כריס גמגם לפתע "כן?" אמרתי והסתובבתי אליו וראיתי אותו מקרב את ראשו אליי…