מה לעזאזל קורה לי? (זה הפך לסיפור כבר ^^)

היום, כשחזרתי הביתה מבית הספר, הלכתי לשטוף ידיים לארוחת הצהריים.
הבטתי במראה והביטה אליי מישהי אחרת: זה היה בעצם אותן פנים, אבל אישיות שונה לגמרי. ידעתי מייד מה היא אוהבת: מוזיקת רוק, היא אוהבת לאכול בעיקר ממתקים וחטיפים ויש לה כלב בבית.
ניערתי את ראשי. ״תחזרי לעצמך״, חשבתי, ״הכל בסדר״
שטפתי ידיים והלכתי לאכול. אימא שלי אמרה לי ״אוי.. אני ממש מצטערת! אני הנחתי פה בשר וכשחזרתי הוא לא היה שם! מישהו לקח אותו, כנראה חתולים…״
משכתי בכתפי ולקחתי תפוח מהקערה.
בשעות אחר הצהריים התקשרה אליי חברה. היא שאלה אם אני יכולה לבוא אליה וכמובן שהסכמתי. לקחתי איתי את הנייד שלי ויצאתי מהבית.
בדרכי ראיתי אנשים רבים: בנות, בנים, אנשים מבוגרים, אימהות עם תינוקות, מטפלות, אנשי עסקים שממהרים מי-יודע-לאן. ואז.. עברתי על פני מישהי עם שיער מתולתל, בגילי בערך. היא הסבה אליי את פניה.
הפנים שלה היו דומות לשלי, חוץ מהעבודה שלבשה אוזניות, ביד החזיקה שקית ממתקים וכלב נקשר ברצועה שהחזיקה בידה האחרת.
היא התקרבה אליי, הרבה, ולחשה:
״אני התאומה שלך.״
הבטתי עליה, מפוחדת, ולחשתי:
״אני יודעת מי את.״
היא הביטה בי במבט מזועזע, כאילו מפחדת מהתשובה שלי.
לחשתי משהו באוזנה והיא צנחה על הרצפה, כל איבריה משקשקים, והיא השמיעה קולות מוזרים. אף על פי שחלפו על פנינו אנשים נוספים, הם כאילו התעלמו ממני ומ ילדה הזו.
התכופפתי ופתחתי את מעילה. הוצאתי ממנו גוש בשר נא ואמרתי לה: ״לא באמת חשבת שתצליחי להתחמק ממני, נכון, קלי?״