כאבי לב-פרק 7
"אסור לנו להיות ביחד,קול."אמרה לורי בפניו.
"אני מודע לכך.כשם שאני מודע לעובדה שאין לי אויר כשאת עומדת כל כך קרוב אליי.כשם שאני לא יכול לחיות בלעדייך."
"אני מתה מפחד..,"היא אמרה בפניו,כשהוא מלטף את פנייה במבט מלא רגש.."אני פוחדת שהוא יהרוג את שנינו."כשדמעות זולגות מעינייה.
"אני לא אתן לו לפגוע בך,לורי.." אמר בפניה, מוחה את הדמעות מעיניה.
"הוא רוצח,קול. אין לך מושג למה הוא מסוגל.." אמרה לורי.
קול חיבק אותה חזק חזק אל ליבו, עד כי באמת יכלה לשמוע אותו הולם בחוזקה.
"אני אמות למענך." אמר לה,מבלי לחשוב אפילו.
"אל תאמר את זה..,,ביקשה ממנו.
"לורי,"אמר בפניה ,נושך את שפתיו עד כי כמעט זב מהן דם.
כשמאוחר יותר,לאחר שלקח את התרופות שלו נשכב קול על הספה.
הוא נרדם,חושב על הנשיקה שחלק עם לורי מוקדם יותר בערב.כאשר האקדח שלו מתחת לכרית.
כשבחדר השינה,לורי לא הצליחה להרדם.היא פחדה לישון לבדה.
קול חש לפתע במגע גופה על גופו כשנשכבה קרוב אליו.
"אני יכולה לישון איתך?"שאלה.
"כן,בטח."ענה.כשמספר דקות לאחר מיכן
היא נרדמה בזרועותיו.
קול כרח את זרועותיו סביבה וחיבק אותה.הם ישנו בתנוחת כפיות.
הם ישנו כך לילה שלם.כשבבוקר התעוררו,מבחינים זה בזו המומים.
"אל תגיד לי שאנחנו…,אמרה המומה.
"אין לך מה לדאוג.לא קרה כלום.."אמר בפניה.
"אתה בטוח?"שאלה.
"הייתי מרגיש.."חייך בפניה,קם.
"לאן אתה הולך כל כך מוקדם בבוקר?" שאלה אותו,מבחינה בו רץ לצחצח שיניים,מתלבש מהר.
"יש לי היום בדיקות בבית החולים."הזכיר לה," ותור לרופא לב."
תגובות (1)
תמשייכיי