חטטנות

יש לי ילדה בכיתה, קוראים לה איילה (שם בדוי), ובתחילת השנה היא הייתה הבן-אדם הכי נחמד בעולם, ילדה מתחשבת, אוזן קשבת, ומין משהו שאני יכולה לסמוך עליו.
וככל שהזמן עבר.. היא התדרדרה. כל יום אנחנו היינו מנסות לדבר איתה, והיא הייתה מסלקת אותנו מעליה והולכת לבנים של הכיתה, רוצה לנסות להשיג קצת תשומת לב. ועוד איזה בנים! כל הילדים הדפוקים האלה שרק מציקים!
ומה היא גרמה לי לעשות.. אני מתחרטת על זה עד היום..
היה לי ילד בכיתה שהוא היה.. נו, מכוער. והיא שמה לב שיש דמיון בינו לבין הדמות מאיזה תוכנית בערוץ ניקולודיאון שקוראים לה פריקבוי. אז אנחנו.. צחקנו עליו מאחורי הגב, והיה איזה יום אחד שהוא עצבן אותי אז אמרתי לו ״חתיכת פריקבוי!״ והוא נתן לי כאפה, וזה כאב..
הלכנו לבירור אצל המנהלת, והוא יצא עם שעתיים ריתוק והשעייה של יום, ואני יצאתי בלי שום עונש. אבל מסתבר שלילד הזה יש סיפור חיים קשה. אז מי שערכה לנו את הבירור, רכזת השכבה, אמרה: ״העונש שלכן (שלי, של איילה ושל עוד כמה חברות שלי) הוא להתענות במה שעשיתן, שהעלבתן ילד כזה.״
אחרי שיצאנו, החברות שלי התרעמו. ״למה אנחנו צריכות להפסיק עם זה? רק בגלל שיש לו סיפור חיים קשה?!״
״גם ככה אסור לנו להציק לאף אחד,״ אמרתי, ונדמה שהכאב של הסטירה התעצם. והילד הזה לא הפסיק להתנכל, בעיקר אליי, ואני רוצה להחזיר לו אבל.. משהו עוצר אותי.
ועוד דבר.. יש לי ילד בשכבה שפגשתי במסיבת בת מצווה של חברה שלי, והוא אוהב את אותם ספרים שאני אוהבת ושונא את אותם הספרים שאני שונאת. היו לנו הרבה נושאים משותפים, ולא הרגשתי אליו כלום, אבל היה כיף לדבר איתו על משחקי הרעב.
ואז הוא ואיילה נפגשו ו.. התחילו להסתובב יחד בהפסקות. והוא נהפך להיות כלב כמוה.
זו שיחה ששמעתי בין שני ילדים בכיתה שלי:
ילד1:״נו תפסיק לקחת לה את הטלפון שלה! (יש לה סמסונג גלקסי S 3).. אתה חבר שלה רק בגלל זה.״
ילד2: ״מי בכלל חבר שלה??״
והיא עוד מרחיקה אותנו ממנה בשביל להסתובב עם המניאקים האלה….