כאבי לב-פרק 5

זמן מה עבר מאז אותה תקיפה.
קול הכניס מכשיר ציתות שיחות בביתה של לורי והתקין מערכת אזעקה.
הוא גם ביקש סיוע ומעקב מחבריו ליחידה בכדי שיאבטחו את ביתה 24 שעות ביממה עד שהאיום עליה יוסר. כידיד קרוב,הוא אינו יכול להפקיר את בטחונה.
בוקר.
לורי עבדה בבית החולים.
היא בדיוק יצאה מבדיקת חולה שהגיע אליה.
"לורי." פנתה אליה פקידת הקבלה,סטייסי.
"כן סטייסי?" שאלה אותה.
"זה הגיע בשבילך.." הגישה לה זר פרחים יפיפיה עם מעטפה.
לורי פתחה את המעטפה כשבפנים היו שני כרטיסים למשחק כדורסל.
ופתק קטן.
"חשבתי שזה ישמח אותך. קול." היה כתוב בפתק.
"איזה חמוד."חשבה לעצמה מחייכת.
"ד"ר..?" שאלה סטייסי,מי שלח לך את הפרחים?"
"בחור חמוד. " חייכה לעצמה.
"הוא רופא?" שאלה סטייסי.
"לא.הוא שוטר."אמרה," שוטר שהציל את חיי."
"אייך נתקלת בו?"שאלה סטייסי.
"הוא עבר התקף לב." החלה לורי לספר.
"מטופל שלך? את יודעת שזה בניגוד לחוק." ענתה סטייסי.
"אנחנו רק ידידים."ענתה לורי.
כאשר כמה רגעים לאחר מיכן צלצל הסלולרי שלה.
"ד"ר לורי רנה.."ענתה.
"אל תהיי כזו רישמית."שמע קולו של קול.
"קול?" חייכה כשמעה את קולו.
"קיבלת את הפרחים והכרטיסים ששלחתי לך?"שאל אותה.
"כן." ענתה,"אבל יש לי שאלה: מדוע אתה כל כך נחמד אליי?"
"אני רק רוצה לגרום לך להרגיש טוב. אני חייב להוציא אותך קצת מהבית בכדי שתתאווררי."אמר לה.
"זה נחמד מצידך,אבל.." החלה לומר.
"אני לא מוכן לשמוע :לא."אמר,תהיי מוכנה אני אבוא לאסוף אותך ב8."ענה קול.
"אוקיי."חייכה.
כשמאוחר יותר הם נפגשו וצפו ביחד במשחק כדורסל של קבוצה ששניהם אוהדים.במשך כל המשחק הם עודדו את הקבוצה. לראשונה ראה אותה קול באור אחר.הוא ראה את הצד מלא החיים שבה. האנושיות. מחייך לעצמו.
בסיום המשחק,לאחר שחזרו לביתה של לורי.
"נהניתי היום.."אמרה לורי כשהוא מביט בה.
"גם אני." חייך בפניה.כשהוא מתאפק שלא לומר דבר מה שלא במקום לידה.
"קול,רציתי להודות לך.."אמרה שוב,"על כל מה שאתה עושה בשבילי."
"שטויות."חייך.
"אתה נראה טרוד. מה קרה?" היא שאלה.
"יש לי מחר בדיקות לב."סיפר לה.
"אתה נראה טוב. הכל יהיה בסדר."אמרה בפניו,"אתה מחלים כראוי."
"איין לי כוח לעבודת ניירת יותר. זה משעמם אותי."נאנח.