הזיכרון האבוד / 4 .

'אני מבינה ' אלו היו המילים היחידות שהצלחתי להוציא מפי בזמן שאני מביטה בלירון שהרגע
סיפר לי את כול סודותיו , הרגשתי בעננים , ממש כול זה אני לגמרה לא זכרתי .
אבל למה שנאתי אותו ? מה הוא עשה בדיוק ?
אני לא זוכרת כלווום , ואני משתגעת מזה , אני לא יכולה להאמין שהתייחסתי אליו ככה , אני
לא מבינה שבגלל מכתב קטן סלחתי לדניאל על זה שהוא היה עם מישהי אחרת .
איך אהבתי לשחק בליבו של לירון , התקרבתי אליו קצת ונשענתי לכיוון המיטה שלי " תגיד לירון "
הבטתי בלירון שהנהן " על מה בדיוק שנאתי אותך "?
הוא הניד את ראשו על זה שהוא לא רצה לספר לי , הייתי חייבת לגלות את האמת , אני חייבת
לדעת מה קורה פה , לחזור לעבר , להבין ..
" זה יהיה עומס למוח שלך , הרי יש לך זעזוע מוחי גדול , את לא באמת זוכרת את אהבת אותי ,
זה שאת מסתכלת עלי עם העיניים הכחולות שלך אולי את זוכרת איזה מצב קטן ואינטימי שהיינו
בו אבל חוץ מיזה , את לא זוכרת דבר .
אני מאוד מצטער על זה שלא הצלחתי לומר לך את רגשותיי לפני שכול זה קרה , אולי זה היה
משנה דבר כולשהו , אני לא בטוח .
אבל את לא זוכרת את האהבה שלי כלפייך אלה , את זוכרת שאהבתי אותך , אבל אינך זוכרת
את כמות האהבה שלי , אני פשוט לא רוצה שתפגעי ממני " הוא השפיל את ראשו ולא רצה לספר
לי , אז עזבתי את זה , חייכתי אליו .
" אם אנחנו מתחילים חיים חדשים לירון , אני לא רוצה לחזור לעבר , אני גם לא רוצה לדעת למה
שנאתי אותך , אני רק צריכה לדעת דבר אחד כדי להחליט איך אני ממשיכה עם החיים שלי " אמרתי
ללירון , כי זהו האמת , אני צריכה לדעת רק דבר אחד שינצח הכול , יתן הסברים ואולי ..
אני יודעת שדניאל הפגע ממני , הרי לפני כול התאונה לפי דבריו של לירון אני ודניאל בדיוק השלמנו
ואני לא זוכרת דבר מן האהבה שלי כלפיו , אני לא זוכרת כלום לגבי זה .
לירון הרים את מבטו והסתכל עלי , עם מבט הוא שואל אותי למה אני מתכוונת אבל אני שוקלת
את השאלה שלי , כי אם הוא יענה עליה בשלילה אני זאת הרי שתיפגע כאן , לא לירון .
" האם אתה .." התחלתי לשאול אבל השאלה הזאת נתקעה בגרוני ולא הפשרה לי לצאת החוצה ,
כאילו הרגע בלעתי צפרדע חיה , כמו קרקור אשר יצא לי מן הגרון , עצב ושנאה ..
" אתה , אתה עדיין .." ניסתי לשקול את השאלה .
" שונא אותי ? או אתה עדיין רוצה אותי " הסמקתי והשפלתי את מבטי מטה , לא ממש ניסחתי
את השאלה כראוי " יש לך עדיין רגשות כלפיי "? הצלחתי להוציא את המשפט בשלמותו .
לירון חייך ולקח את ידי בידו " תמיד , במשך שנה לעולם הרגשות שלי כלפייך לא השתנו , לא משנה
כמה היית כועסת עלי , לא משנה כמה היית שוברת אותי מבפנים שראיתי אותך מאושרת עם דניאל
ותמיד חשבתי שאני יהיה זה שיהפוך אותך למאושרת , אבל לבסוף הבנתי שאולי הגורל רצה לקחת
ממני את האושר שלי , אבל ברגע שפתחת את עינייך הכחולות והסתכלת עלינו במבט מבולבל
ולא הבנת מי אנחנו וברגע שהייתי הראשון שנזכרת בו , חשבתי שהמלאך הגואל שלי סוף סוף
נולד ".
" מה אתה מנסה להגיד "? הייתי מבולבלת מרוב המילים שלו , הרוב שלי כאב , כאילו זרקו לי לבנה
למצח ונפלתי מטה , מטה וצרחה באוזניי ..
" שאני אוהב אותך " תפס לירון בפניי והצמיד את שפתיו לשפתיי , שפתיו רפרפו בשקט על שפתיי
נותנות לי הרגשה לסגת אחורה , אבל לא רציתי לסגת כמו שהוא חשב , עטפתי את זרעותיי סביב
צווארו והדקתי את הנשיקה יותר חזק שלא יחשוב שאני רוצה לסגת , אהבתי אותו , גם בעבר וגם
עכשיו , עם או בלי זיכרון …-
אני זוכרת את זה !
הוא התנתק ממני בזמן שאני מסתכלת בעיניו שסגורות , לאט לאט הן נפתחות ואני רואה את עיניו
הירוקות והבהקות " לעולם לא חשבתי שהנשיקה הראשונה שלי ושלך תהיה בבית חולים , אבל
מסתדרים " צחקתי ונשקתי אותו שוב .