ממתק האהבה שלי פרק 15

חזרתי כבר מטיפול. "חבר'ה נהיה מאוחר בואו נלך…" אמרתי. כולם יצאו ונפרדו לשלום. נאט אמר: "אני כבר בא, שכחתי את קרם ההגנה שלי במלתחות. חכי לי ליד תחנת האוטובוס." הנהנתי… נחמד מצידו ללוות אותי הביתה… כל פעם.. צעקה מפתיעה קראה לי: "אנדריאנה, חכי!!!" הבטתי אחורה. ליסנדר רץ אחריי. נעצרתי. אני מתחילה להרגיש לא טוב… יש לי תחושה בבטן שהכל עומד להסתבך ולרוב היא צודקת… אבל בואו נראה לאן הזמן יוביל אותנו… הוא התחיל למלמל. אמרתי לו: "היי, אם אתה לא יכול לדבר…." עברה עליי דקה של מחשבה ואמרתי: "……תשתמש במעשים." הייתי צריכה לחכות שהוא ידבר… הוא נישק אותי. נאט בא ואמר: "אנדרי, תבדקי אם ה…." הדפתי את ליסנדר ממני ואמרתי: "נאט!! זה לא ככה!" "זה כן ככה!!" אמר נאט בעצבים וזרק את הכובע שלו על הרצפה… "אבל…. זאת לא אשמתי..!!!" אמרתי לו בעצב. נאט הלך בעצבים מהמקום. ליסנדר פשוט נעלם. ישבתי על יד הקיר של תחנת האוטובוס והתחלתי לבכות. הלכתי אחרי כמה דקות שמלאות בדמעות הביתה. דודה מיה הייתה בעבודה. זרקתי את התיק שלי על הרצפה והטלתי את עצמי על המיטה. המשכתי לבכות. הבטתי בנייד שלי… התחברתי אחר כך מהמחשב לפייסבוק. נאט החליף את הסטטוס מ"במערכת יחסים" אל "פנוי"… גם אני שיניתי את שלי. ירדתי לסלון והבטתי בטלוויזיה. שיקמו חצי מהתיכון שלי… אז אני חוזרת ללמוד. חזרתי למחשב, נאט היה מחובר. "נאט, מה שקרה היום לא היה באשמתי !! לא רציתי להתנשק עם ליסנדר!" כתבתי. הוא ענה: "אין לנו על מה לדבר יותר…" "אבל אני לא רואה את ליסנדר בתור חבר!!! תבין.." כתבתי לו בחזרה.. הוא התנתק. מחר כשאני אראה את ליסנדר וקסטיאל.. הגיע סופם!!
-מנקודת מבטו של נתנאל-
אני לא רוצה לראות את הפנים של הבוגדת הזאת… אחרי מה שעשיתי בשבילה…?! אני לא רוצה לראות אותה או לדבר איתה בחיים!!! או מישהו מצלצל… ליסנדר. "מה אתה רוצה?!" שאלתי אותו בכעס. הוא אמר: "מה שקרה היום בבריכה…" "אם אתה רוצה לבקש סליחה תדע שלא תקבל אותה." אמרתי לו. הוא אמר: "לא לא לא!!! לא קשור, אני נישקתי את אנדריאנה." הא? שאלתי אותו: "מה זאת אומרת אתה נישקת את אנדריאנה?" "שאלתי את קסטיאל אם יש לה חבר, הוא אמר שאין, אז עשיתי את הצעד ו…" הוא ענה. אז היא לא שיקרה…. לעזאזל מה עשיתי? אמרתי לו: "אני חייב להתקשר אליה!" וניתקתי. מהר התקשרתי אליה… היא לא עונה. אני חייב לבקש ממנה סליחה… מחר אני אבקש סליחה…. "שמעתי שנפרדת ממנה!!" אמרה באושר אמבר כשהיא נכנסה. אמרתי לה: "צאי מהחדר שלי." דחפתי אותה החוצה וטרקתי את הדלת…. מה לעזאזל עשיתי??
-כעבור יום-
"אנדריאנה!!" קראתי לה. היא ניגבה את עיניה ואמרה: "אז עכשיו אתה קורא לי בשמי המלא? לא ידעתי." "אני מצטער.." אמרתי לה. היא אמרה: "איך אני יכולה לסלוח? אתה לא מאמין לי כשאני אומרת אמת. ואם הייתי סולחת לך עכשיו, אתה לא היית מאמין לי…" היא התחילה לבכות עוד פעם. אמרתי לה: "זאת הייתה אשמתי.. ליסנדר התקשר אליי אתמול ואמר לי מה קרה…" "אתה היחיד שאי פעם התאהבתי בו. נראה לך שאני אתאהב במישהו אחר… כשאני ממש נהנית להיות איתך?" היא שאלה. שאלתי אותה: "כמה פעמים אני צריך להגיד שאני מצטער?" "אף פעם. כי אני אף פעם לא אסלח לך." היא אמרה לי וברחה ממני. אבל לא גמרתי. אני אמשיך…. כי אני באמת אוהב אותה….