כאבי לב-פרק 1

בוקר,
קול עמד ליד המראה שלו לאחר מקלחת מפנקת.
הוא הביט בצלקת על החזה שלו מניתוח הלב שעבר .נוגע בחזה שלו, מרגיש את הפעימות של הלב.
כשמאוחר יותר לבש שוב את מדי השוטר שלו. בולע את הכדורים שאותם יצטרך לקחת עד סוף החיים .שכן, לפעמים חייו של שוטר עשויים להיות קצרים. נישען על הכיור .מבין כי חייו השתנו כעת.
הוא נכנס למכונית החדשה שלו, נוסע לתחנת המשטרה.
"שלום לך!!"אמרו כולם כשנכנס, "ברוך השב אלינו."
קול הביט בכולם, מעט המום. כשלאחר מיכן ניכנס למשרדו של הבוס לשיחה.
"ברוך שובך,נערי.. "ידם הבוס את פניו.
"תודה,"חייך אליו קול.
"אז..מה שלומך?"שאל המפקח, "איך הלב?"
"מחלים.." התיישב קול.
"תקשיב לי בחורי כרגע, אני מעדיף שתטפל קצת בניירת.לא כדאי שתתאמץ.עברת התקף לב.
הרופא,בטח,כבר אמר לך את זה.."אמר לו המפקח.
"אתה יכול להיות רגוע,"ענה קול,"אני לוקח כדורים. אני חולה לב,לא נכה."
קול יצא מתוסכל מהשיחה.כרגע,הוא מוגבל מבחינה פיזית.אסור לו להתאמץ.

הוא רגיל למרדפים,ואדרנלין טהור.
המפלט היחיד שלו, שמרגיע אותו הוא ה"מפגש", פעם בשבוע עם ה קרדיולוגית שלו.לורי.
"נראה לי שאתה מחלים.."אמרה לורי,"הלב שלך נשמע טוב. הפעימות קצת מהירות, אבל חזקות."
"אני שמח לשמוע את זה,"אמר, מכפתר בחזרה את החולצה שלו. מביט בה בעיניים רעבות.
"אלוהים," חשב לעצמו, היא כל כך יפה.."
"אני יכול להזמין אותך לקפה?" הוא שאל לפתע.."לא כדייט,סתם..כידיד."
"אני אשמח.."חייכה," אבל,אסור לי לצאת עם מטופל."
"אמרתי לך, זה לא דייט. סתם..לשתות קפה.."אמר, כשהוא יודע בתוכו שהלב שלו,רוצה משהו אחר.
קול ידע כי קשר בניהם הוא אסור. הוא יודע שזה עלול להיות מכאיב.