וואן שוט לואי טומלינסון :)

"דוקטור תעשה משהו אני מתחננת" צעקתי שהכניסו את לואי על מיטה לחדר טיפול נמרץ.
הייתי בחרדה כל כך גדולה,פחד.איך החיים שלי יראו בלי לואי ? זה בכלל הגיוני?
הוא החצי השני שלי,הוא הצחוק שלי,הוא הבכי שלי,הוא החיוך שלי,הוא פשוט אני.
החיים שלי הם כלום בלעדיו.אני כל כך אוהבת אותו הייתי נותנת הכל בשביל שהוא יקום כבר ויצא מהחדר של טיפול נמרץ.שיביא לי חיבוק ענקי שיגיד לי שהוא פה איתי,תמיד,לא יעזוב אף פעם.
אני יודעת שהוא יהיה בסדר לואי חזק,לואי יחיה הוא ישרוד,הוא חייב לשרוד.חשבתי לעצמי.
אחרי שעתיים של ציפייה עדיין אף רופא לא יצא לעברי ולהגיד לי שלואי התעורר והתאושש.
נרדמתי בכסאות עד שלפתע שמעתי מהחדר של לואי "קליייר" "קלייר" "כולם לזוז" אלו היו הרופאים הם ניסו להחיות את לואי,ישר רציתי לחדר וראיתי את לואי כבר לא איתנו …לואי שלי נסיך שלי…מת.
"לואי תקום"צעקתי בחדר מרימה לו את הראש ומנערת אותו .
"תוכיח להם שאתה חזק ממה שהם חשבו " המשכתי בתקווה שהוא יתעורר."לואי בבקשה.."כבר אמרתי בקול חנוק וחלש.
"לואי איננו עוד" הרופא אמר. נפלתי על הריצפה בוכה,בחיים לא בכיתי ככה.לואי שלי היפה שלי האהבה הכי אמיתית שהייתה לי בחיים,אני רוצה רק אותו"
פתאום שמעתי קול מעורפל " יובי,אהבה שליי…זה לואי תקומי…"
פתאום פתחתי את העיניים והבנתי שזה היה רק חלום.
"את עדיין כועסת על אתמול? " הוא שאל.
לא עניתי לו פשוט נישקתי אותו.