קח אותי הביתה- פרולוג.

זה היה הסוף.
אני ידעתי שמפה אני כבר לא יכולה לברוח.
הייתי דחוקה לפינה בסמטה חשוכה בלי איש שישמע אותי, בלי איש שיעזור לי. וזה עמד מולי.
זה התקרב אליי בצעדים איטיים, למשוך זמן, כאילו מנסה להתגרות בשניות האחרונות שיש לי בעולם הזה.
אני אפילו לא יכולה לתאר איך זה נראה, זה היה אדם, טוב לפחות נראה כמו אדם. אבל עיניו היו שחורות לחלוטין והבעתו ריקה. הוא הלך ישר אך מכני, וזרועותיו התנועעו לצידי גופו כאילו אין לו שליטה עליהן.
הוא היה רוצח צמה לדם, כמו שאר בני מינו אך אני דאגתי יותר שידביק אותי. שיהפוך אותי לאחד כמותו. הייתי מעדיפה למות מאשר להפוך לדבר כזה.
הוא היה סנטימטרים ספורים ממני. הרגשתי את זה בה, ועצמתי את עייני בכוח, הכול כדי לא לראות את זה קורה.
חרב הופנה ברוח והשריקה שלה נשמעה בזמן שחתכה את האוויר, רגע אחרי זה נוזל חם ניתז על פני ושמעתי את היצור מתמוטט מולי. פתחתי את עיני בבת אחד והסתכלתי על היצור ששכב למרגלותיי, ראשו מנותק מגופו.
הרמתי את מבטי ונעלתי את עיני עם המושיע שלי.
"מכירה חברים חדשים אדריאנה?" הבחור כהה השיער שאל אותי, עיני הברקן שלו נוצצות בעלטה.
"מצחיק אלכסנדר" עניתי לו ומחיתי את הדם השחור של היצור מפני, "מה לקח לך כול כך הרבה זמן?"
"יצאתי לסיבוב בשכונה" הוא חייך חיוך מעושה וכיבה את להב החרב שלו. הלהב הנוצצת בכחול נעלמה והוא הכניס אותה לכיס מכנסיו. "צריכה עזרה?" הוא הושיט לי יד.
"לא תודה" עניתי, דרכתי על חזה היצור המת, דם ניתז מהחור שפעם היה מחובר אליו הראש, וחלפתי על פניו, "איפה חנית את הפייפר?" שאלתי בלי להסתובב אליו.
"ממש במורד הרחוב מאחורי אחת הערמות, צריך למהר. הם שמעו אותי מגיע, יכול להיות שיש לנו רק דקות ספורות לפני שהם יתאספו פה." הוא אמר בקול ענייני ועקף אותי שוב. "תנסי לעמוד בקצב" אמר וחמק מתוך סמטה לרחוב. הלכתי בעקבותיו בצעדים קלים ונצמדתי לקיר הבניין הראשון ביציאה מהסמטה. תוך דקות ספורות של התקדמות זהיר, וברגע שראינו שלא משכנו תשומת לב, רצנו ועקפנו את ערמת המכוניות. מאחוריה חנה הפייפר של אלכסנדר. הוא עלה מייד על האופנוע הכסוף-כחול והתניעה. הפייפר התעורר לחיים בשאגה ענקית. קפצתי על הכיסא האחורי ותפסתי את אלכסנדר מאחורה, כורכת את זרועותיי סביב הבטן המוצקה שלו.
"נהנית?" שאל, ואפילו שלא ראיתי את פניו ידעתי שהחיוך המשועשע שלו מרוח על פניו.
"פשוט סע לפני שאנחנו הופכים לארוחת הערב טוב?" אמרתי באדישות כשקולות היצורים התחילו להתקרב אלינו.
"כרצונך גברתי" אלכסנדר אמר והאופנוע החל לזוז. הוא יצא מבעד לערמת המכוניות והתקדם לכיוון היצורים שהלכו בהמוניהם לקראתנו.
"אלכסנדר דיי עם השטויות" צעקתי אליו אך הוא התעלם. היצורים הלכו והתקרבו אלינו, ואנחנו בקצב מהיר יותר- אליהם.
"את בוטחת בי?" צעק אליי.
לא עניתי. הידקתי את זרועותיי סביבו ותפסתי את בד חולצתו בכוח.
"אדריאנה?" הוא שאל שוב, ממש מטרים ספורים מהם.
כששוב התעלמתי הוא נאנח והעביר את הפייפר להילוך השישי,הוא עלה על גלגל אחד ותוך רגע היינו בשמיים. חולפים על פניהם של היצורים ונעלמים מתווך הראיה שלהם.
"רואה, את יכולה לבטוח בי" הוא אמר באדישות.
"פשוט קח אותי הביתה טוב?" אמרתי ושחררתי את אחיזתי בו.
"כרצונך." ענה. והפייפר המריא אפילו גבוה יותר בשמי הלילה, כשרק הלבנה הענקית מאירה את דרכנו.