בסדר חבר?? – וואן שוט ניאם.. (אזהרה: עצוב!!!)

אוקיי תרגמתי ואני אוהבת את זה מאוד, עצוב לי, אבל זה ממש מרגש…
אני לא מפסיקה לבכות כבר שעה, מאז שהתחלתי לתרגם את הוואן שוט על נייל..

"אני אשאר כאן" ליאם אמר בזמן שהאחרים עזבו את החדר.
הוא הסתכל על נייל ששכב בשלווה על המיטה חסר הכרה,והוא ידע שהוא לא יכול להשאיר אותו לבד.
הוא בא להתיישב על כיסא ליד המיטה כשהוא שם לב שמישהו עדיין לא עזב.
"הוא לא הולך לאף מקום ליאם,ואני בטוח שבית החולים יודיע לנו ברגע שהוא יתעורר" לואי ניסה לחייך והניח יד אחת על הכתף של ליאם,מנסה לעודד אותו.
"אני רוצה להיות הראשון שהוא רואה ברגע שהוא קם" ליאם ניסה לחייך,אבל בסופו של דבר התאכזב,ומבט אדיש נשאר על פניו.
"אם ככה,אז אנחנו נעזוב.תשמור על עצמך,אנחנו לא רוצים שמישהו נוסף ישכב במיטה ליד זו"
לואי השיב,מצביע על המיטה שנייל שכב בה.
"אני אשמור וברגע שיהיו עדכונים אני אודיע לך" ליאם ענה ללואי שעמד ליד פתח הדלת וזייף אליו חיוך,אבל העיניים שלו הסגירו אותו."טוב,אז אני הולך" לואי במהירות יצא מהחדר,משאיר את השניים לבד.

—————————————————————————————————–

זה היה אחרי מסיבה.
ליאם המשיך להתעקש על כך שהם צריכים לחכות ללימוזינה שלהם,אבל אף אחד לא הקשיב לו.
"נו באמת ליאם,אף אחד לא ייפגע.הארי הוא הנהג הכי טוב עלי אדמות!" נייל צחק שהוא דחף את ליאם לתוך האוטו.
"תודה נייל!" הארי חייך כשהוא התיישב במושב הנהג.
"הארי אתה שיכור לעזאזל!שלא תעז ללחוץ על הגז" ליאם המשיך למחות אבל זאין ולואי החזיקו אותו חזק והידקו אותו למושב שלו.
הוא המשיך להזיז את השניים ממנו,אבל הם רק צחקו עליו.
"ליאם,אתה תחזיק לי את היד?" נייל לחש לליאם באוזן בזמן ששאר הבנים המשיכו לעשות שטויות במכונית.
ליאם ישב מאחוריו אבל נייל הגיע ליד שלו. נייל לחץ את ידו באחיזה הדוקה ואמר "אני אשן,אתה תשמור עליי?אני לא רוצה שהבנים ימתחו אותי" נייל שחרר צחוק לפני שהניח את ראשו על הכתף של ליאם. לקחו רק כמה דקות לפני שהוא שמע את הארי צועק "לעזאזל!הבלם לא עובד!!" הארי היה מטורף והתחיל להיכנס לפאניקה. לואי מיהר לצד של הארי,הוא נבהל,על אף היותו שיכור.
זאין דחף את הדלת כדי שתיפתח "בואו נקפוץ מחוץ למכונית!" זאין היה הראשון לקפוץ,נוחת על הקרקע הקשה,שובר יד.
הארי ולואי החזיקו יד ביד..
"ליאם!! תסחוב את נייל! אנחנו לא יכולים להשאיר אתכם פה!" הם צעקו בפאניקה.
ליאם ניסה כמה שיותר למשוך את נייל,אבל הרגל שלו הייתה תקועה במשהו במכונית.
"נו ליאם!תמהר!" הארי ולואי צעקו לפני שהם קפצו מהמכונית,הארי כמעט שבר רגל בזמן שלואי נחת על הגוף של הארי,חסר פגיעות.

הכול היה מטושטש.
ליאם התעורר וחשב שהכול היה חלום.אבל הפנים הרגועות שלו התמלאו באימה ברגע שהוא ראה את נייל החסר הכרה והמדמם..
"נייל,תתעורר! אל תעשה לי את זה נייל!" ליאם התחנן כשהוא החזיק את פניו של נייל בידיו.
"תעזרו לנו! שמישהו יעזור לנו!!" הוא צעק בטירוף אבל אף אחד לא הגיע לעזור להם. הוא בכה בחוסר אונים כשהוא מערסל את נייל בזרועותיו,באמצע הלילה החשוך.

——————————————————————————————————

הכול יהיה בסדר,הם המשיכו להגיד לו.
הם אף פעם לא הפסיקו להרגיע אותו שנייל יקום,אבל הוא לא היה בטוח בזה.
כל עוד שנייל נשאר בחדר הזה,הסיכוי שהוא יקום מוקדם רק הולך וקטן.
הוא התיישב על הכיסא ליד המיטה של נייל כשהדמעות התחילו לרדת מהעיניים שלו.
"אני מצטער נייל. אני מצטער שלא שמרתי עליך באותו לילה. זאת המתיחה הכי גרועה שאי פעם עשו לך נכון? אני הייתי צריך למחות יותר. זאת האשמה רק שלי. אני הייתי הפיכח היחיד באותו ערב אבל לא יכולתי לעשות שום דבר. נייל,תתעורר בשבילי חבר?" הקול של ליאם נשבר כשהוא התייפח בכבדות.
"אתה זוכר את הפעם הראשונה שפגשתי אותך באקס פקטור?אתה היית הבחור הכי חף מפשע במקום הזה,חבר.
אני יודע שמהרגע שראיתי אותך שאני חייב לדאוג לך,הייתי חייב שתהיה לצידי תמיד כדי שלא יהיה לי למה לדאוג בעולם הזה.
ואז נהפכנו לשותפים,הרבה לפני שנהפכנו לוואן דיירקשן.
אני עדיין זוכר את היום שאתה ניגנת בגיטרה שלך ושרת לצליליה.
אני פשוט בהיתי בך,נכון?
אני הופנטתי מהקול שלך.
זה כאילו שאלף מלאכים שהרגע באו מגן עדן שרו.
תאמין לי נייל,אתה הזמר הכי טוב שאני מכיר,אפילו יותר טוב מליאונה לואיס,עכשיו זה אומר משהו" ליאם לא יכל שלא לפלוט צחקוק.
הוא המשיך,"העיניים שלך,הכחולות העמוקות האלה…הן פשוט נפלאות.
זה כאילו שאתה יכול לראות דרך הנשמה שלי בכל פעם שאתה מסתכל לתוך העיניים שלי.
הדרך שבה השיער שלך בלונדיני באמצע וברונטי בצדדים?
זה הדבר הכי טוב בעולם.
לעזאזל נייל, בבקשה,אני מתחנן,תפתח את העיניים שלך בשבילי חבר..
אני לא יכול לחיות בלעדיך.
אני פשוט לא יכול"
השמיכה של נייל הייתה ספוגה בדמעות, ליאם המשיך למשוך אותה,מבקש שאיכשהו,
נייל ישמע אותו.

"שלוש שבועות עברו מאז התאונה.
אני אשמח לספר לכולכם,שהוא התעורר ושהכול בסדר עכשיו.
אני אשמח להגיד שהוא סוף סוף פקח את עיניו ופניי היו הראשונים שהוא רואה…אבל זה לא קרה" העיניים של ליאם התמלאו בדמעות כשהוא ניסה להמשיך.
"כשאני עומד פה מול כולכם,אני רק רוצה להעביר הודעה לחבר היקר שלי, נייל ג'יימס הורן.
אני אתגעגע לצחוק שלך,לדרך שבה אתה מעודד אותי בכל פעם שאני עצוב עם חיוך קטן שלך.
אני אתגעגע לדרך שבה אתה מסתכל עליי עם העיניים הכחולות שלך עם המבט המעריץ שלך.
אני אתגעגע לגעת בשיער הרך שלך,ולנשק את המצח שלך.
אני אתגעגע ללשמור עליך בכל פעם שיש לי את ההזדמנות לעשות את זה.
אני אתגעגע אליך" הוא המשיך להתייפח כשהדמעות נפלו מעיניו.
"אני יודע שאתה רוצה שאני,שכולנו נמשיך הלאה,אבל אני לא יכול,אני לא יכול להמשיך הלאה בלי להגיד את האמת, שהאמת היא שאני אוהב אותך,ושאני תמיד יאהב." הוא נשם בכבדות.
הוא היה נחוש לסיים את הנאום שלו.
"תשמור על עצמך בשבילי?
אני לא אהיה שם בשביל לשמור עליך לבינתיים,אבל אני מבטיח,אני אפגוש אותך שם.
תבטיח לי דבר אחד?
תבטיח לי שכשיגיע הזמן,אתה תפגוש אותי שם עם החיוך שלך,החיבוק ההדוק שלך,בסדר חבר?"