הפליט ממוליאמרטו-פרק 1

"תרוץ! תברח מפה!"
אלא היו המילים האחרונות של אביו של לאונרדו לפני שגם הוא מת על ידי הפולשים, אלו המילים היחידות שתקועות בראש של לאונרדו, אלו הן המילים היחידות שהוא ידע.
ליאונרדו ברח, אך לכל מקום שהוא פנה אליו הוא ראה פולשים, פולשים ועוד פולשים, עד שהוא חשב שהוא מצא מחסה, בפנים היו פולשים שבזזו את הסחורה לעצמם.
לאונרדו רץ בכל הכוח… 'תרוץ…. תברח מפה'… המילים הדהדו בראשו, הם עשו לו כאב ראש, מה כבר יכול נער בן 13 לעשות בפני תקיפת פולשים… 'תרוץ…', הוא לא האמין שזה הסוף של כפרו, מוליאמרטו, הכפר הפשוט בדרומה של איטליה, הכפר שבו אין ולו אדם אחד שחשב אפילו לבגוד במלוכה.
אז מאיפה הם באו? 'תברח מפה'… לאונרדו כבר לא חשב, הוא כבר לא היה יכול לחשוב על שום דבר אחד, הוא חייב למלא את בקשתו האחרונה של אביו, לברוח, גם אחרי שרץ מרחק ניכר מהכפר ההולך ונמוג הוא לא הפסיק לרוץ… 'תרוץ'… זהו הדבר היחיד שהוא שמע בראשו, הוא לא שם לב לחיות הטרף בדרכו, לא לענפים ששרטו אותו. הוא לא הפסיק כאשר האבנים הפילו אותו, הוא המשיך לרוץ עד שנמוג כל כוחו והוא התרסק לרצפה.
לאונרדו אף פעם לא בכה, אך זה כבר שבר אותו, הוא ידע שהוא בחיים לא יראו יותר את אמו או את אביו, אפילו לא את אחיו הקטן שרק נולד, לא, רק הוא נשאר, והוא ידע שאין אחד ששורד מהפשיטות הללו, אביו סיפר לו עליהם מספיק פעמים, הוא אף ראה אחת כאשר הם התקיפו את הכפר הסמוך, פליגאניו, הוא ידע את כוחן העצום של השיטות האלה.
קודם כל הפולשים עוגנים במרחק מסוים מהחוף, זה פשוט מאוד לעגון בסיציליה מכיוון שהיא קרובה מאוד לכפרים אלו, אחר כך הם שולחים מתר חצי אש כדי לשרוף מבנים מרכזיים, לאחר מכן חיילים מתחילים לבזוז את הכפר ואת נשותיו כדי למכור אותן כשפחות או זונות. זאת השיטה, ככה לאונרדו ואביו הבינו שפולשים לכפר שלהם, אך הם ידעו שהם לא יכולים לעשות דבר, ברגע שהפשיטה מתחילה, היא בלתי ניתנת לעצירה, בטח שלא על ידי נער מתבגר בן 13 ואביו.
'תרוץ… תברח מפה', המילים התחילו להפסיק להדהד במוחו של לאונרדו כאשר האדרנלין בדם שלו פחת, "עשיתי מה שביקשת", לחש ללילה, "ברחתי מהכפר, נטשתי את כולם, השארתי אותם למות, אבל עשיתי מה שאמרת לי, רצתי… והשארתי את כולם למות"
לבסוף העייפות לקחה את לאונרדו אל חיקה ולאונרדו ישן לבדו ביער, בלי משפחה, בלי בית ובלי כל האנשים שהכיר.