הנסיכה בעלת השם המיסתורי -פרק 15

עברו להם שבועיים של אימונים, והרגע הגדול סוף סוף הגיע. הם היו באמצע חזרות אחרות לריקוד שהיא תרקוד הערב עם הנסיך. מרי צפתה בהם והרגישה סיפוק. היא עשתה כמיטב יכולתה ללמד אותה מחדש את הצעדים, ונראה שנחלה הצלחה. "אוקי הפסקה." אמרה וניגשה לנסיכה. היא הגישה לה בקבוק מים ומגבת. המלך ויליאם ישבו בצד וצפו בחזרה. הנסיך ויליאם נראה עצבני. הוא בהחלט לא אהב את העובדה שהיא רוקדת עם הנסיך, ועוד יותר את העובדה שהוא נוגע בה.
"השמלה שלך מוכנה. " אמרה מרי. "היא הגיעה הבוקר מהארמון."
"תודה מרי, " היא היססה לרגע ואז שאלה, "את חושבת שויליאם מרגיש בסדר? הוא נראה קצת עצבני." היא הביטה לעברו וראתה את מבטו נעוץ בזעם באחיו.
"אני חושבת שהוא בסדר. הוא כנראה עבר חלום רע או משהו " אמרה מרי בלי התחשבות מיוחדת. "ממשיכים. " הם התאמנו עוד עשר דקות וסיימו את החזרה. "אני הולכת לחדר לנוח קצת." אמרה למרי. ברגע שיצאה, מיהרה מרי אל ויליאם ולחשה באוזנו, "יש לך הזדמנות אחת. אתה יכול לספר לה מה אתה מרגיש כלפיה. אל תבזבז אותה." היא חלפה אל פניו במהירות, משאירה אותו לחשוב על דבריה.

אמבר נכנסה לחדרה וניגשה לארון. היא הוציאה שמלה עדינה בצבע קרם וחרוזי קריסטל בצבע כתום עדין היו שזורים בה בחופשיות. היא הניחה את הבגדים ונעמדה ליד המראה. 'טוב, ' חשבה. 'לאט לאט'.
היא הורידה תחילה את החצאית שהיתה קשורה מסביב למחוך ואת החולצה עם שנשארה עם שמלה בצבע ורוד עדין חלק. היא בדיוק עמדה להוריד אותה- והנסיך ויליאם נכנס לחד. "לאאא " נשמעה צעקתה של הנסיכה ברחבי החדר. "לא..אה..סליחה ! " צעק וסגר את הדלת. פניו היו סמוקות. הוא…הוא… הוא ניענע את ראשו מצד לצד. הוא ניסה להדחיק את המחשבה על זה, אבל לא הצליח להסתיר את חיוכו השובב. הוא נקש בדלת. "פתוח" נשמע מבפנים. הוא נכנס בזהירות, מסתיר את עיניו בידיו. "אתה יכול לעזור לי? " שאלה אותו. הוא הסיר את ידיו וראה אותה נאבקת לקשור את השמלה. "הממ בטח." אמר וניגש אליה. היא העבירה את שערה קדימה והרגישה את גופו על גבה. היא שמעה את דפיקות ליבו מאיצות בכל פעם שנגע בה. הוא סיים לקשור את שמלתה אבל עדיין לא עזב אותה. הוא עדיין נעמד מאחוריה. הוא שיחק עם שערה והניח את ראשו על כתפה והיא הרגישה שגם ליבה מאיץ. הוא הסתובב והתיישב על המיטה, מושך אותה אליו. "אני צריך להגיד לך משהו," אמר וחפן את ידה בידו. "אני-"
"מה אתה עושה פה? " שאל אדוארד שבדיוק באותו רגע נכנס לחדר. "אני יכול לשאול אותך אותה שאלה. מה אתה עושה פה? " ויליאם התעצבן. זה ממש כמו שהמשרתת אמרה, היתה לו הזדמנות, והוא איבד אותה.
"היא עומדת להיות אשתי. אני לא צריך סיבות כדי לבקר אותה." ענה לו אדוארד וגם בעיניו הופיע זעם.
"הוא בסך הכל אמר לי שמרי עוד מעט באה. ושיש לה משהו חשוב להגיד לי." התערבה הנסיכה בשיחה. היא הביטה באדוארד במבט אטום. נראה שהוא מאמין לה, כי הוא הסתובב ואמר, "אני מחכה בקוצר רוח לערב, אני מקווה שגם את." ויצא. היא היתה בטוחה שהוא חייך בזמן שאמר את זה. היא הניחה את ראשה על כתפו של ויליאם, מפתיעה אותו. "מה נעשה?" שאלה. היא השאירה את השאלה תלויה באוויר, ללא סוף, ללא מענה.
"אני מקווה שתדעי לעשות בסוף את הבחירה הנכונה " אמר. הוא קם והפנה את ראשו אליה. הוא נתן לה נשיקה קצרה על הלחי ויצא המחדר, משאיר אותה לבד עם ידה שמלטפת את המקום בו נישק אותה.