שולמית ויוסף צמד חמד מתוקים ♥♥♥ פרק ט"ז

פרק ט"ז

לשמחתי ההורים כבר המתינו ליד הרכב שלי כך שהסומק אט אט נעלם מפני והנשימה חזרה להיות פחות או יותר נורמלית.

"דולי שאלה שולמית הכל בסדר מתוקה?"

"הכל בסדר גמור מאמי – מה יכול להיות יותר טוב כשאני מסיעה את שניכם לבית מלון – לדעתי זה הדבר החשוב ביותר , זה הדבר שעומד ברומו של עולם לשלושתינו".

פתחתי את האוטו עם השלט ומיד הושבתי את שניהם במושב האחורי ולפתע נזכרה שולמית כי לא הגישה לדן את העוגיות שאפתה במיוחד בשבילו.

"דולי אמר לי האבא את מוכנה לחזור לשנייה לפרופסור?"""

""לא ענתה אמא במקומי , אני צריכה אישית להגיש לו את העוגיות מאפה ידי להתפאר ☺☺☺

למען האמת אמא צודקת עניתי בקול חלוש ומי מבין יותר משתינו מדוע היא לא רצתה שאשוב לדן – האשה הזו רק משתבחת עם הגיל כמו יין ישן נושן שהוא ללא גיל.

שולמית ירדה מהרכב ומיד לקחה את את הקופסא שגם ארזה אותה בנייר צבעוני מדהים ופתק נעצה בתוך האריזה – לפרופסור באהבה, בתודה ולעולם לא אשכח אותך ממני שולמית רעייתו של יוסף ואמא של דולי !!!!!

כששבה לאוטו אמרה שפגשה את דן ליד עמדת האחיות והוא יתרגש מאד מאד ולא התאפק לשאול "מאמי יש עוד מתנות בדרך"????

"יש מתנה שערכה הוא אסטרונומי אך היא לא ניתנת להשגה בכל מצב"

"הבנתי השיב לה דן מקווה שאולי באחד הימים המתנה הזו שאת מדברת אודותיה תהיה ברת השגה יתכן ?"

יופי עניתי לשניהם ועכשיו נוסעים למלון.

הנסיעה הייתה מהירה מאחר והכבישים פשוט לא היו עמוסים ולאחר דקות אחדות הגענו למלון באזל ששוכן ברח' הירקון בת"א.

"אבא'לה תסתכל על הים כמה הוא רגוע אולי תעשו הליכה לאורך הטיילת אך הכל כמובן כפוף למה שהרופאים יחליטו במקום"

"אני מרגיש מצוין דולי אהובתי השיב יוסף וגם אני מרגישה נפלא הוסיפה שולמית רעייתו

נכנסתי למלון ומיד ניגשתי לדלפק הקבלה וביקשתי שישלחו לרכב שלי איש שירות שיוכל להביא את המזוודות לקומה 6 לפרוקרדייה.

הבחור העלה מיד את המזוודות לקומה ה- 6 ונתתי לו תשר כי הגיע לו הוא היה ממש נחמד.

נכנסתי למעלית עם שולמית ויוסף כשאני תומכת בהם הם היו קצת עייפים וקצת מסוחררים ומיד קבלתי את המפתח לחדר שלהם ושלושתנו נכנסו אליו.

החדר היה מאד מאד נחמד והנוף שנשקף ממנו היה מהמם.

העברתי סמרטוט לח בארון וסידרתי את הבגדים שלהם אלה שצריך היה לתלות תליתי ואת היתר במגירות ותוך כמה דקות היה הכל מאורגן.

"שבי רגע דולי אנחנו רוצים לדבר איתך – ישבתי ויוסף החל ראשון לדבר.

"את יותר מבת עבורנו אוהבים אותך ומלווים אותך בהצלחות שלך וגם עם כישלונות כאשר הדמעות זלגו מעינייך היפות ".

אמא ואני עשינו צוואה במשרד עורכי דין ידוע ואת כל מה שיש לנו כולל הדירה שאנחנו גרים בה, כולל חשבונות הבנק שלנו התכשיטים של אמא הכל יהיה שלך לאחר 120 שנה כשנלך לעולמנו".

"הורי היקרים אני נרגשת ולא קולטת ברגע זה מה שאבא אמר לי אך מאידך אני רוצה לומר לכם כי עד יומכם האחרון אטפל בכם אדאג לכל מה שתזדקקו ויש לי חברה ויש לי חברה אשר אומרת כי "צוואה" היא סגולה לאריכות ימים

המשך יבוא