נסיכה סודית- פרק 16- אדוארד או איתי?

שלושתנו הלכנו לחדר שלי, לא היה לי אוויר בחדר האורחים והייתי חייבת לצאת ממנו. "אני צריך להשתחוות כדי שתדברי איתי?" הוא שאל אותי. שתקתי. לא ידעתי מה להגיד. לא ידעתי איך הוא הגיע. לא ידעתי כלום. "תעזרי לי, אני לא בן מלוכה" הוא אמר. "מה אתה עושה כאן?" שאלתי אותו בשקט, והסתכלתי על הפנים היפות שלו, שחשבתי עליהן כל כך הרבה זמן. "באתי לראות אותך" הוא אמר והשפיל מבט. "הוד מעלתך, כמובן" הוא הוסיף. "איך.." ניסיתי לשאול, לא ידעתי מה לשאול. הוא הושיט לי עיתון ישראלי שהכותרת שלו הייתה "יום העצמאות של סולנד" ותמונה שלי ושל ההורים שלי במרכבה. הרמתי את מבטי אליו. "אני מצטערת לגבי זה" אמרתי לו. "את לא צריכה להצטער על כלום, מאיה סיפרה לי שהייתה לך סיבה" הוא אמר. "אלינור, ללכת?" אדוארד נעמד מאחוריי ולחש לי. "לחמש דקות, תודה" אמרתי לו. הוא נתן לי נשיקה על הלחי ויצא החוצה. בשביל מה הוא עשה את זה עכשיו, עכשיו אני צריכה להסביר לאיתי. אני בשוק שאיתי פה בכלל. התיישבתי על המיטה שלי והוא התיישב לידי. "איך הגבת כשראית את זה?" שאלתי אותו. "כרגיל, אני מתנשק עם הרבה בנות מלוכה" הוא אמר. חייכתי. "כמעט התעלפתי" הוא הודה. "אני באמת מצטערת, הם לא הסכימו לי לחזור לראות אותך" אמרתי לו. "אז אני פה עכשיו" הוא אמר והסתכל אליי עם עיניו הכחולות והחזיק בידי. "אסור שידעו שאתה כאן, יהרגו את שנינו" לחשתי לו. "אני אגור באיזה דירה, אני אלך לבית ספר פה, אני אחיה פה, ונוכל לחיות אחד ליד השני" הוא אמר לי. "ומאיפה תדע אנגלית פתאום?" שאלתי אותו. "אני יודע אנגלית, אל תדאגי לי" הוא אמר והתקרב אליי. "אתה חייב ללכת עכשיו, אני אראה אותך יום אחר" לחשתי לו. "אני יכול לשאול אותך משהו, הוד מעלתך?" הוא חייך. הנהנתי. "אני יכול לנשק אותך?" הוא לחש. התקרבתי אליו ונישקתי אותו. חיכיתי לנשיקה הזאת כל כך הרבה זמן. הוא השכיב אותי על המיטה ועלה עליי.
"אלינור, את פה?" שמעתי את הקול של אבא שלי מחוץ לדלת. התנתקתי מאיתי. "איתי זה אבא שלי" לחשתי לו. "המלך?" הוא הסתכל עליי בלחץ. הנהנתי במהירות. "אני.. אני מתלבשת!" אמרתי לו. "אדוארד נמצא בפנים?!" הוא שאל בעצבנות. "לא לא, הוא יצא לטייל קצת בארמון" אמרתי לו וסימנתי לאיתי להתחבא בחדר ארונות. "אני יכול להיכנס?" הוא שאל. "כן" אמרתי, והוא פתח את הדלת.
"הכל בסדר?" הוא שאל. הנהנתי בחיוך. "רציתי לדבר איתך על אדוארד" הוא אמר והתיישב לידי. ראיתי את איתי מציץ מהדלת של חדר ארונות. "מה לגביו?" שאלתי. "הייתי רוצה שתתחברו" הוא אמר במהירות. "סליחה?" שאלתי אותו. "הוא בא ממשפחה טובה, הוא חכם, הוא נאה והוא נראה נחמד, הוא מתאים בתור בעל לעתיד" הוא אמר. "אבא, אני אחליט עם מי אני מתחתנת, אתה לא" אמרתי לו. "ברור, זאת החלטה שלך, אני רק אומר.." "אבא, אני עייפה, אתה יכול ללכת?" שאלתי אותו. "ברור נסיכה שלי" הוא אמר בחיוך ונתן לי נשיקה במצח. "לילה טוב" הוא אמר וסגר את הדלת. "לילה טוב" אמרתי. איתי יצא מהחדר שהוא התחבא בו. "ביי" הוא אמר. "לאן איתי?" שאלתי אותו. "לדירה ששכרתי פה, אני אראה אותך כבר" הוא אמר ויצא מהדלת.
הבוקר הגיע."נסיכה, מאוחר, יש היום המון דברים לעשות!" המשרתת האהובה עליי, אנג'לינה, נעמדה מולי. "אין לי כוח" אמרתי לה. "נו אלינור, לקום" היא אמרה. "טוב טוב" אמרתי וקמתי. "מרוצה?" הסתכלתי עליה. "תודה, הוד מעלתך" היא אמרה וקדה קידה קטנה. "אנג'ל, על מה דיברנו?" שאלתי אותה. "בלי כינויים ובלי קידות, סליחה הוד מע.. אני אשתוק" היא אמרה ויצאה מהחדר. חייכתי והלכתי לחדר ארונות. התארגנתי מהר ואז קיבלתי הודעה מנטשה. "מחכה לפגוש אותך היום במירוץ נסיכה שלי (:". אוי נכון, היום זה המירוץ המתיש הזה שאני חייבת להעניק את הגביע למנצח. "מקווה לפגוש אותך ראשונה בקו הסיום (:" רשמתי לה. "גם אני מקווה" היא רשמה. התלבשתי מהר בבגדים הספורטיבים שלי. כן, למרות שאני לא הולכת לעשות שום ספורט, מכריחים אותי ללבוש גופייה לבנה מנצנת וטרנינג תכלת.
שמעתי דפיקה בדלת. "יבוא" צעקתי מחדר ארונות. "בוקר טוב" שמעתי את הקול של אדוארד מאחוריי. הסתובבתי אליו והוא נישק אותי בלחי. "בוקר טוב" אמרתי לו בחצי חיוך. "אני בא היום למירוץ הזה, מכריחים אותי להתחרות בו כדי לייצג את מנובה" הוא אמר ונאנח. "מחכה לראות אותך בקו הסיום" אמרתי לו בחיוך. "בואי נעשה התערבות, רק בשביל הכיף" הוא אמר והסתכל עליי בחיוך מתגרה. "איזה סוג של התערבות?" שאלתי אותו. "אם אני מנצח במירוץ, אני ואת יוצאים למסעדה" הוא אמר. "ואם אתה לא מנצח?" שאלתי אותו בחיוך מתגרה. "אני שופך על עצמי דלי של חלב עזים" הוא אמר.צחקתי. "יתאים לך לבן" אמרתי לו. הוא חייך. "מה את אומרת?" הוא שאל. הנהנתי. "אז אני צריך ללכת להתאמן" הוא אמר בחיוך. "בהצלחה" אמרתי לו בחיוך, והוא הלך.