Now or never -פרק שתיים

*מנקודת מבטו של הארי*
"עוד כמה דקות נוחתים" שמעתי צעקה באוזני. "מה אתה רוצה ליאם לך תעיר את זאין" עניתי. "מה אתה אומר ברו כולם כבר קמו,וחוץ מזה חפרת לי כמה אתה מדבר מתוך שינה" אמר בצחקוק. "טוב אני קם ואתה חופר יותר" אמרתי חצי ישן. "מה שתגיד" אמר ליאם. יצאנו מהמטוס ונייל רץ לדיוטי-פרי כדי לקנות המבורגר. אני רציתי שוקולד אבל לא היה את מה שאני אוהב. אוף לא פייר. "בריטניה חזרנו" צעק לואי. "כדי ללמוד!" הוספתי. נייל ולואי ישר קפצו ואמרו "אוף אתה חייב להרוס הכל". "אולי" עניתי בחיוך מנצח. שתיהם הוציאו לשון. "מאוד בוגר" אמר ליאם. חזרנו למשפחות ולא פגשנו דירקשנייות כי השעה הייתה שלוש בבוקר.(זה היה כיף להיות אתה) באנו בשבע לבית הספר ושם פגשנו את המורה והתלמידים. הם כיבדו אותנו ושיחקו איתנו אבל בעיקר הצטלמו איתנו. הכיבוד נגמר כי נייל אכל הכל. לפתע נכנסו שתי בנות שיש לציין יפות. יש להם חיוך הורס במיוחד לזאת עם הפוני. הם נכנסו לכיתה בלי להתייחס אלינו. ומיד נשמע צלצול. "כמה זמן לא שמעתי צלצול" אמר לואי בחיוך מהופנט. "בואו מהר אני חייב לראות משהו" אמר זאין . אוקיי שנייה אני מגיע אני הולך להתפנות" אמרתי בתקווה שאמצע את השירותים. "אוקיי" אמרו ארבעתם ביחד ויצאו במהירות.
*מנקודת מבטה של שירז*
מהההה? עוד הפעם הבריטים האלה . ועוד במקום הקבוע שלנו. אני לא מאמינה הם מנגנים להם, דווקא שיר יפה. רגע שירז מה את אומרת אני אלך להראות להם מזה x x. רגע חסר שם את זה עם התלתלים, טוב זה לא משנה. עכשיו הם ילמדו לקח.
"היי מה אתה חושב שאתה עושה?" אמרתי במבט עצבני לאחד עם איזה פוני רמפה מוזר. " מה את חושבת" ענה. "סורי אבל אני לא יודעת מה עובר למישהו שעשה פוני כזה" אמרתי. "אוקיי עד לשיער של זאין "קפץ אחד עם שיער בלונדיני ועניים כחולות בהירות. "אההה זה לא רק הפוני מוזר גם השם" אמרתי. הוא קם קרוב אלי ואמר"תקשיבי לי טוב טוב את לא מדברת אלי ככה אני לא כמוך, אני מפורסם ויש לי הרבה כסף אז לכי מפה לפני שאני מחטיף לך מובן" אמר. הוא דחף אותי לאחור ובא להרביץ לי . ואז שמענו צעקה ארוכה" תעצוררררררררר!" צעק המתולתל ורץ מהר. "הארי זה מגיע לה " אמר זאין. זאין זאת בת תחזור לעצמך תחשוב על שחר לא היית רוצה שירביצו לה" (שחר היא חברה של זאין ) הוא מילמל משהו וברח. " את בסדר " שאל הארי והרים אותי בעדינות. "כן תודה " עניתי והסתכלתי אל עניו והרגשתי מין צמרמורת עוברת בגופי. פלטתי את המשפט "אתה מוכר לי מאיפה שהוא" . "ברור את דיירקשנית לא?!" ענה אך לפני שהספקתי לענות הוא רץ לכיתה.