חצי הרגל מחוץ לחיים
זה היה בוקר יום שלישי, ואיתמר שכב על המיטה בבית החולים, זו הלבנה עם הציורים המשונים שהוא לא הבין. הוא ידע שאלו מילים, אבל לקרוא הוא עוד לא למד.
מחוץ לחדר ישבו הוריו הבוכים, מתפללים שיבוא יום שבו יזכה לכבות את נרות עוגת יום ההולדת השישי שלו, שיוכלו ללוות אותו ליומו הראשון בבית הספר, שיזכו לראות אותו עם מדים וכומתה, מצדיע להם ומוסר להם שלא יידאגו, ושביום שישי הוא יחזור.
שניהם היו סקפטיים. לשניהם היה ברור שאיתמר עם חצי רגל מחוץ לחיים, אבל הייתה את ההסכמה שבשתיקה שפשוט לא מזכירים את המילים האלו, לא מעלים אותן על שפתיהן. שקט. רק בכי.
שניהם רצו שאוהד, החבר הכי טוב של איתמר לא ייכנס לבית החולים, אבל איתמר התעקש.
באותו בוקר איתמר היה מחובר למכונות שדאגו שיישאר בחיים לפחות לעוד יום, ואוהד נכנס, מלווה בהוריו.
לרגע אחד עיניו של הפעוט סקרו את המיטה, כאילו ביקש לראות איפה איתמר. כאילו שהצעיר ששכב במיטה לא היה חברו. לאחר מכן נמלאו עיניו תדהמה כאשר ראה את חברו מחובר לחוטים כשרעשים סטטיים חזקים נותנים גוון של מדע בדיוני לחדר. הוא הסתובב וברח מהחדר, המום, לא מסוגל לראות את המראה שספג. לא היה מסוגל לראות את חברו כך, חסר אונים.
זה היה בוקר יום שלישי, וזה היה הבוקר האחרון של איתמר.
תגובות (12)
אח שלך?
הוא היה חולה סרטן?
וואו.. אין ממש מה לכתוב כי אין לי מושג איך להגיד שזה מרגש..
ורגע, לא הבנתי כל כך מה עם אח שלך.. מה זאת אומרת שהוא כבר לא גר בבית?
אח שלי היה חולה סרטן אבל עכשיו הוא בריא והוא כבר עזב את הבית. הוא גר במקום אחר.
אה ואוו, חשבתי שהוא עזב את הבעת במובן האחר של המילה.. אתה יודע, קפץ לבקר את האדס.
אהה זה אחי הגדול?
וואו, מזל שהוא בסדר,סיפור מרגש.…
אוי… טוב שהוא הבריא… המון בריאות !
ושוב, הסיפור ממש יפה..
ואוו. אין מה להגיד. מה שנכון נכון. (הנה אני מתחילה שוב לנתח את המ שקורה לי מול הפרצוף) אנשים זקוקים לאהבה ובטחון, לאמונה ושמחה. לא לאנשים שבוכים ובטוחים שזה גנמר@ לא לעוד איזה חבר שמפחד מהעובדה שיש כבלים חשמליים סביב! ה רק מדכא את הילד, האורגוניזם נחלש וכך גם הנפש, ואם מתלחתכילה זה היה כזה…. אז העניין נגמר מהר מאוד.
שלא יקרה לאף אחד!
מזל שאח שלך בסדר :)
תודה כולם! גם אני מאושר שאח שלי בריא, והסיפור לא נגמר בסוף טוב כי אני לא רוצה להיות מסוג האנשים שמכחישים את המציאות. בכל מקרה, אני שמח שאהבתם. תודה שוב.
:/ טוב אז… אם ייצא לך לבקר אותו תמסור לו רק בריאות מכמה אנשים נחמדים מאיזה אתר סיפורים אחד XD
ואוו.
אני חייבת לציין שהרבה זמן לא הייתי באתר הזה, והיום קיבלתי תגובה ראשונה על סיפור שכתבתי פה לפני כמה חודשים, הסיפור הראשון שכתבתי פה. והיחיד אם להגיד את האמת. אף אחד לא הגיב עליו חוץ ממישהו אחד, אז פרשתי מהאתר אבל כשראיתי שהגיבו לי דפדפתי קצת בסיפורים של אחרים ולא על כולם הגבתי, רק על המיוחדים.
יש את הרגעים האלה שאתה רואה משהו ואתה אומר ואוו! אתה נשאר בהלם ואין לך מילים. כשקראתי את הסיפור שלך חייכתי לרגעים, ודמעות כמעט נפלו מעיניי באחרים אבל בלי שום ספק אני שמחה שאותו אדם הגיב לי על הסיפור ההוא מלפני כל כך הרבה חודשים כי אם לא היה עושה זאת? לא הייתי זוכה לקרוא את הסיפור המדהים הזה!
התיאורים של הילדים הקטנים עם האותיות, מדויק כל כך!
כיף לדעת שיש כמה אנשים שאפשר להגיד מעכשיו שייצא מהם משהו, וכשזה יקרה להיות שם כדי להגיד "אמרתי את זה קודם".
צמרמורת