האח החורג המפורסם שלי פרק 67:)-סיפור על וואן דיירקשן

"אחמממממממממממממממממממממ" לואי השתעל באופן מוגזם כדי לגרום לי ולנייל להתנתק בכוונה "בוגר מאוד לואי" אמרתי לו "אבל לא אמרת לי שלום ,את לא אוהבת אותי יותר" הוא אמר ועשה כאילו הוא בכה "גזר קטן ויפה שלי,אני אוהבת אותך יותר מכולם" אמרתי מצחקקת רצה לעבר לואי ושוחכת את נייל בפתח לדלת, חיבתי את לואי ונתתי לו נשיקה בלחי "תשמרי עליו הא?" יאם אמר לי "כן ברור" עניתי לו וחיבקתי גם אותו, חיבקתי את זאיין ואז שמענו את נייל נכנס לסלון כי אנחנו היינו בסלון והייתה דלת חחחחחחח אני התחרפנתי אז הוא אמר "את אוהבת אותי יותר ממנו?" עמד קפוא "אנייייי לא יודעת מה לעשות איתכם זוג של מטומטמיםם אני אוהבת את כולםםםםםםםםםםםםםם" צרחתי צרחה מחרישת אוזניים "בואי תשימי את התיקים שלך" נייל משך אותי מעבר לדלת של הסלון למדרגות ולחדר
~נקודת מבט של עדן 7 וחצי בערב יום ראשון~
הנחתי את התיקים שלי על הספה שבחדרו, והתחלתי להרגיש לא טוב,הרגשתי מסוחררת ושכול הראש כואב לי, נשפכתי על המיטה שלו,בעצם שלנו,בעצם עדיין שלו, אני עוד לא החלטתי שווש! "את ממש נראית חיוורת קרה משהו?" נייל אמר לעברי ומישש את מצחי "לא, אני מרגישה מסוחררת שהראש ממש כואב לי, אני לא יודעת מה יש לי" אמרתי לו בלחש "אולי זה מהצעקות מקודם, תיקחי תרופה ותנוחי, אני יביא לך את כל מה שתרצי" הוא אמר לי מלטף את הלחי שלי הלוך ושוב בעדינות שגרמה לי לצמרמורת, "רק אם אתה יכול להביא לי מים כדי שאני יישתה את הכדור" אמרתי לו מנסה כמה שיותר לא להכביד עליו "בטח" הוא ענה וירד אחרי שתי דקות ראיתי את כל הבנים עומדים מולי מחייכים מאוזן עד אוזן "הם התעקשו לדעת מה קרה לך" נייל אמר והתקרב לעברי מביא לי את הכוס מים שביקשתי "אני רק לא מרגישה טוב זה כלום, אתם יכולים לחזור לעיסוקים שלכם נדבר יותר מאוחר" אמרתי להם כי לא היה לי כוח לאנשים ניסיתי כמה שיותר לנפנף לא מכוונה רעה פשוט אני לא מרגישה טוב, "טוב כשנלך לישון נגיד לך לילה טוב" זאיין אמר כמו ילד קטן "בסדר בייבס" עניתי והם יצאו מהחדר כמו שניחשתם רק נייל נשאר, אני שכבתי במיטתו הגדולה פי שתיים ממיטה זוגית רגילה, ונפרסתי על כולה, הוא התיישב לידי רק שאני שכבתי, "אני אהיה בסלון, בינתיים תנוחי אני אבוא מדי פעם לראות אם את צריכה משהו" הוא אמר והושיט לי את השלט "קחי תראי טלויזיה" הוסיף ונתן לי נשיקה במצח,השאיר אותי בחדר לבד, הדלקתי טלויזיה והרגשתי ממש כאילו אני הולכת להתעלף, כל מה שהיה בחדר הסתחרר לי, לקחתי את הכדור עם המים וניסיתי להירגע, ראיתי איזה סרט שלא ממש עניין אותי ולא היה לי כוח להחליף את הערוץ, אחרי חצי שעה של שיעמום הכדור התחיל להשפיע כי הרגשתי שהחדר מפסיק להסתחרר אבל רק ראשי כאב, עיניי נעצמו לאט לאט מהכאב ונרדמתי…
~יום ראשון 9 בערב~
"לאב,את נרדמת את צריכה לקום ולאכול משהו" שמעתי מישהו אומר משהו "אהה?" עניתי במלמול, פתחתי את עיניי וזה היה הארי, "את נרדמת, וחשבתי להכין לך אוכל" הוא אמר "כן אין בעיה, תכין ותקרא לי למטה" אמרתי והתייצבתי במיטה "טוב" הוא הוסיף ונעלם מהחדר, הרגשתי בהחלט יותר טוב, הראש פחות כאב אבל פתאום הבטן כאבה לי גם, ראיתי חמש דקות איזה סרט שדווקא כן עיניין אותי והוא היה מבדר מה שהסיח אותי מהכאבים "עדן??" לואי שאל ונכנס לחדר בזהירות "האוכל מוכן אני חושב שתשמחי לרדת" הוא הוסיף "כן אין בעיה רק תוכל לעזור לי לקום?, ממש כואב לי" אמרתי לו מנסה להתיישב על המיטה "אין בעיה הכול לאחותי" הוא אמר והתקרב אליי, נגע לי ביד והרים אותי, הוא תמך בי כל הירידה, והושיב אותי בכיסא בחדר האוכל, כולם ישבו שם "איך את מרגישה?" ליאם שאל אותי "אה תאמת ממש לא טוב" עניתי להם "קחי תאכלי אולי לא אכלת מספיק" זאיין אמר והושיט לי את הסלט והחביתה, אכלתי הכול, בלעתי כמו …אף פעם!!!!!!!!, כל הבנים הסתכלו עליי "באמת רואים שמשהו לא בסדר" לואי ציחקק טיפה, צחקתי כאילו מישהו הכריח אותי כדי להיות נחמדה "נראה לי שאני יעלה" אמרתי לבנים וקמתי מהכיסא, הלכתי בזהירות לחדר, התחפרתי בפוך החם שלי,למרות שהיה קיץ , ראיתי טלויזיה במשך שעה ולא שמתי לב ואז כל הבנים עלו לחדרי, "אנחנו הולכים לישון" לואי הכריז בקול תינוקי במיוחד "כן אנחנו הולכים לישון" ליאם אמר ,כנראה שגם אותו לואי חירפן , "לילה טוב" אמרתי להם מחכה שיילכו "אנחנו מחכים לנשיקה" הארי אמר וקולו היה מחוספס "טוב נו בואו" אמרתי ונישקתי כל אחד מהם במצח , הם הלכו ובירכו אותי ללילה טוב , נייל נכנס לחדר "היי לאב איך את מרגישה?" הוא שאל אותי "אה,יותר טוב,אבל עדיין לא טוב" אמרתי לו "אם תצטרכי אני אשאר איתך מחר" הוא אמר בפשטות "מחר אתה לא נישאר במיוחד שזה היום הראשון שלך בתיכון" אמרתי "לא ממש לא מישהו חייב לדאוג לך וזה יהיה אני!" הוא הגביר את קולו מעט "רק…תתני לי להישאר אני רוצה לדאוג שכלום לא ייקרה לך" אמר ברכות לפתע "בסדר,אבל נראה לי שאני יילך" אמרתי וקמתי "טוב אני הולכת לצחצח" אמרתי לו "טוב" הוא ענה ולקחתי את המברשת שלי מהתיק צחצחתי ויצאתי למיטה,נייל כבר שכב עליה, ונשכבתי לידו,הוא משך אותי קרוב אליו, ועטף אותי בזרועותיו החמות, נשק לי בלחי ונרדמתי…
~יום שני 7 בבוקר~
"נייל צריך לקום" ניערתי אותו תוך כדי כאב ראש הנורא שהיה לי , בקושי הצלחתי לפתוח את העיניים "טוב טוב אני קם" הוא אמר והתיישב על המיטה, "אוי ואבוי תיראי איך את נראית" הוא אמר מבוהל "מה קרה לי?" אמרתי אדישה "את כולך חיוורת" הוא אמר בבהלה ושם את ידו על מצחי "את רותחת אין מצב שאת באה לבית ספר" הוא אמר מלטף את ידי "ואני נשאר איתך,את לא נישארת לבד,רק יום אחד,בבקשה תתני לי להישאר איתך" הוא הוסיף ברוך וממש התחנן "טוב בסדר,תביא לי כוס מים בבקשה, ותגיד להארי שהוא צריך לקחת את היילי גם ושלא יישכח" אמרתי לו "אין בעיה" הוא ענה ויצא מהחדר,התקשרתי לאמי ואמרתי לה שאני לא מרגשיה טוב ונשארת בבית שלהם עם נייל שדואג לי, היא הסכימה רק שיקחו את היילי ואמרתי לה שהארי ייקח אותה. ניתקתי את השיחה ונייל נכנס עם הכוס מים, שתיתי אותה ולקחתי כדור "בואי נחזור לישון" הוא אמר ונשכב על המיטה "אוקיי אני לא אתנגד" אמרתי וצחקקתי קצת, מייד נרדמתי כול כך מהר!
~1 בצהריים~
"עדן בייב תקומי" נייל מלמל "כולם כבר בבית ,גם היילי , הכנתי לך אוכל וגם אמבטיה חמה, רק תחליטי מה את רוצה קודם" הוסיף "אממ אוכל" אמרתי לו כשהכאב ראש הנורא הזה תוקף אותי, צחצחתי שיניים וירדתי למטה, "עדןןן" כולם צעקו וחיבקו אותי "מה קרה?" שאלתי אותם "כלום סתם רק התגעגענו אלייך" כולם אמרו "כן גם אני" מלמלתי "היילי כאן?" אמרתי מתאבקת להשאיר את עיניי פקוחות "כן אל תדאגי אני כאן" היא הציצה מתחתיי ואמרה. אכלתי ועליתי למקלחת שבחדר של נייל,היא הייתה מוכנה, מחוממת,נכנסתי והרגשתי כל כך משוחררת ככה שהמים שוטפים את הכול ממני, סיימתי והרגשתי קצת יותר טוב, יצאתי לחדר עטופה במגבת,נעלתי אותה כדי שאף אחד גם לא בטעות ייכנס, הוצאתי את הפיג'מה שלי ושמתי אותה,נשכבתי במיטה ונרדמתי…